פס"ד ייצוגית – החזר כספים למחזיק בנכס לאחר 30 יום ללא תשלום ריבית פיגורים

Categories: כללי

העירייה הודיעה על חדילה ועל תשלום ריבית פיגורים באם תחזיר לאחר 30 יום כספים ששולמו ביתר 

ת"צ 42185-09-12 עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ נגד עיריית ירושלים ונגד היועץ המשפטי לממשלה. בפני כבוד השופט דוד מינץ , מתאריך 05.1.17.

חברת 'עמינח' הגישה תובענה ייצוגית נגד עיריית ירושלים בטענה כי היא אינה מזכה נישומים בריבית בגין תשלומי חובה שגבתה ביתר וזאת למרות שההשבה בוצעה למעלה מ-30 ימים מיום שנשלחה לעירייה הודעה כי התשלום שנגבה הינו תשלום יתר.

הצדדים הגיעו להסדר פשרה הקובע כי עיריית ירושלים תשיב את הריבית לכל מי שגבתה ממנו תשלומי חובה ביתר כשנתיים עובר להגשת התובענה מבלי לזכות את סכום ההשבה בהפרשי ריבית.

היועץ המשפטי לממשלה ניצל את זכותו והביע את עמדתו לפיה הוא אינו מתנגד עקרונית לבקשה לאישור הסכם הפשרה המוצע, אך ביקש להצביע על מספר היבטים בהסכם הדורשים תשומת לב: הגדרת הקבוצה; הטלת חובת פנייה לנתבעת לשם קבלת ההשבה; החוסר בקביעת מנגנוני ביקורת; פרסום ההסכם ושכר טרחת עורכי דינה של התובעת.

בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את ההסדר וקבע כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר שמשרת את טובתם של חברי הקבוצה המיוצגת. יחד עם זאת לאחר בחינת הסוגיות שהועלו על ידי היועץ המשפטי ותגובות הצדדים לטענותיו, קבע השופט שיש לבצע תיקונים בהסכם.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

סילוק תובענה בבית משפט השלום ע"י מחזיק בנכס מאחר ולא בוצע הליך השגה וערר

Categories: כללי

תא"מ 42459-03-16 סלילה ואחרים נגד עיריית חולון. בפני כבוד השופט אריאל צימרמן, מתאריך 5.1.17.

תובענה בענייני ארנונה, ושאלת סילוקה על הסף בהיעדר סמכות לבירורה בבית משפט השלום במקום בנתיב המתאים לכך, נתיב ההשגה המנהלי בענייני ארנונה.

פסק הדין

  • אין לבית משפט הסמכות להידרש לתביעה, שעה ששומה היה על התובעים להגיש השגתם במסלול המנהלי למנהל הארנונה בעירייה ובו בלבד.
  • בנסיבות המקרה כאן – התביעה נדחית אפוא על הסף.
  • טענת ה"רשלנות" (וכמותה הטענה לעשיית עושר) אינה עילה עצמאית, ואינה מגלמת עניין נפרד מן ההשגה הפשוטה והטריוויאלית על השטח הנכון לחיוב, השגה שהנתבעת חולקת על תקפותה.
  • המקרה אינו נמנה עם החריגים לכלל ייחוד המסלול המנהלי של בירור השגות הארנונה, והנתיב העוקף את המסלול האמור, תוך היעזרות בדיני הרשלנות או עשיית העושר, אינו פתוח לפני התובעים.
  • בית המשפט העליון שב ומבהיר (ואך לאחרונה: עניין אספיאדה ועניין קניון רמת אביב) איזוהי "דרך המלך" להשגה ואיזוהי הדרך העוקפת ועד כמה ראוי להישמר מללכת בה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

בקשה לאישור ייצוגית להשבת כספים שנגבו ביתר, כתוצאה מתיקון שומה בגבייה רטרואקטיבית של ארנונה, בתחולה מוקדמת למועד הוצאת הודעת השומה. העירייה חדלה

Categories: כללי

ת"צ 52719-12-15  לויט נגד מועצה מקומית בני עי"ש. בפני כבוד השופטת מיכל נד"ב, מתאריך 17.1.17.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המועצה המקומית בני עי"ש, להשבת כספים שנגבו ביתר, כתוצאה מתיקון שומה במהלך שנת המס בדרך של הגדלת שטח הנכס, שינוי סיווג וכיוב', בגבייה רטרואקטיבית של ארנונה, בתחולה מוקדמת למועד הוצאת הודעת השומה.

בבקשת האישור נטען כי במקרים בהם מבצעת המועצה מדידות וביקורות בנכסים המצויים בתחום שטח שיפוטה לצורך עדכון נתוני חיובם של הנכסים, היא מחילה את השומה המתוקנת באופן רטרואקטיבי למועד מוקדם למועד תיקון השומה.

החלה רטרואקטיבית של שומה מתוקנת באופן גורף, מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון לפיה חיוב רטרואקטיבי הוא בחזקת פסול וכי לשם סתירת החזקה על המשיבה הנטל להוכיח קיומם של נסיבות חריגות וטעמים כבדי משקל.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כלל הנישומים בתחום שיפוט המועצה אשר מחזיקים בנכסים ברחבי המועצה ונשלחה להם הודעת תיקון שומה במהלך שנת כספים בתחולה למפרע ביחס לתקופה הקודמת להודעת תיקון השומה, וזאת במהלך 24 חודשים שטרם הגשת בקשה זו. תיקון השומה יכול שיתבצע בדרך של שינוי סיווג, הגדלת שטח החיוב או ביטול פטור.

הצדדים הגישו הודעה משותפת ומוסכמת בדבר חדילת העירייה מגבייה ובקשה להארכת מועד למסירת הודעת החדילה נוכח העובדה שהמועצה חדלה בפועל מהגבייה הבלתי חוקית.

עוד הצהיר הגזבר כי המועצה התחייבה לחדול מגבייתם של חובות עבר שנוצרו עד למועד הקובע, כשהמועצה תבטל את רכיב החיוב הרטרואקטיבי לכל נישום שחויב באופן רטרואקטיבי עד למועד הקובע וטרם שילם את החיוב שהושת עליו, כך שהנישום יחויב לפי השומה המתוקנת החל ממועד משלוח הודעת השומה בלבד. זאת ועוד הגזבר הצהיר כי המועצה תפצה את חברי הקבוצה מעבר לחדילה בפועל החל מהמועד הקובע, במתן זיכוי בגובה 30% מהחיוב הבלתי חוקי שהושת.

נוכח הסכמים אלה בקשת האישור לתביעה ייצוגית נדחתה

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

השבת כספים ופיצוי בגין פגיעה בשם הטוב עקב הליך גביה מנהלי

Categories: כללי

תא"מ 39180-01-15 שחר נגד עיריית ירושלים ואחרים. בפני כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל, מתאריך 17. 7.1.

עניינה של התביעה בדרישת התובע להשבת כספים שלפי הטענה גבתה ממנו עיריית ירושלים שלא כדין. בנוסף, דורש התובע פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, אשר לטענתו נגרמה לו כתוצאה מהליכי הגבייה (עיקול מנהלי), שבהם נקטה העירייה לצורך גביית כספים אלה.

לטענת התובע, הוא הסדיר בפועל את מלוא חוב הארנונה שחל על הנכס עד לשנת 2010, וקיבל אישור על כך, ולכן ברור כי לא התקיים חוב נוסף בגין הנכס, כך שלא היה מקום לייחס לו חוב מעין זה, ולא היה מקום לגבות ממנו כספים בגין חוב זה (שאינו קיים).

לטענת העירייה, על פי הלכת נסייר (רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית ירושלים), אמנם ניתן להעלות טענת התיישנות כטענת הגנה מפני הליכי גבייה מינהליים, אך זאת אך ורק על מנת להתגונן מפני הליכים אלה, ובדרך של הגשת עתירה מינהלית. טענת ההתיישנות, על פי ההלכה, אינה יכולה להוות "חרב" ולא ניתן להעלותה לביסוס תביעה כספית נגד העירייה.

פסק הדין

  • בית המשפט הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות.
  • טענת העירייה בדבר העדר סמכות עניינית לדון בתביעה אינה מקובלת על בית המשפט..
  • כמו כן, גם אין מדובר בחוב שהתיישן, או שנפל פגם אחר בנוגע לאופן גבייתו.
  • על פי הפסיקה, שאין על כך מחלוקת, מקום בו מטילה עירייה עיקול שלא כדין על נישום, עשויה לעמוד לאותו נישום עילת תביעה כלפי העירייה, לרבות מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
  • במקרה הנוכחי, לא הוכח, כאמור, כי העיקול הוטל בגין חוב שכבר הוסדר.
  • ראשית, כפי שטענה העירייה, טענת התיישנות, על פי הפסיקה, שניתנה בעניין זה בהקשרים שונים, היא בגדר טענת מגן. טענה זו ניתן להעלות, בין היתר, על מנת להתגונן מפני הליכי גבייה מנהליים. לפי "הלכת נסייר",
  • בהקשר הנוכחי, ניתן לעשות כן בדרך של הגשת עתירה מינהלית בלבד, ובכל מקרה, אין מדובר בטענת "חרב" שניתן להעלות לצורך ביסוס תביעה כספית. במקרה הנוכחי, התובע אף יכול היה לעשות כן בפועל (להגיש עתירה מינהלית), שכן הודעה בנידון נשלחה אליו לכאורה עוד בשנת 2012, ואם זו, כדבריו, לא נתקבלה אצלו (או לא נשלחה כלל), הרי שנשלחה לידיו הודעה נוספת בשנת 2014, אשר אכן נתקבלה אצלו (כפי שאישר בעצמו), לפני שהוטל העיקול.
  • שנית, אין דין הטלת עיקול לצורך גביית חוב שאינו נכון (דוגמת חוב שכבר שולם, כנטען במקרה הנוכחי), להטלת עיקול לצורך גביית חוב נכון, אך שחלה לגביו התיישנות. במקרה הראשון, אכן מדובר בפעולה בלתי חוקית שעשויה להקנות לנישום עילת תביעה נגד העירייה. במקרה השני, לעומת זאת, מדובר בפעולה הננקטת כלפי נישום, שחב, במובן המהותי, כלפי העירייה, חוב שלא שולם על ידו, ואשר באמתחתו טענה דיונית בלבד (התיישנות) כנגד תביעת החוב. הטלת עיקול על נישום מעין זה, אינה בגדר פרסום לשון הרע כלפיו.
  • העירייה אף פעלה, לאורך השנים, לגביית החוב, לרבות הגשת תביעה ומשלוח מספר מכתבי התראה.
  • בנסיבות אלה, שבהן נודע לעירייה, רק בשנת 2012, כי התובע הוא זה החב כלפיה את החוב האמור, וזאת בין היתר בשל העובדה שהתובע, אשר מלוא הפרטים היו מצויים בידיו בזמן אמת, העביר לידיה מידע חלקי בלבד, אשר לא כלל את עובדת עזיבתו את הנכס עוד בשנת 2000, מקובלת טענת העירייה כי מרוץ ההתיישנות בכל הנוגע לגביית החוב מהתובע, החל רק בשנת 2012.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

סיווג נכס ארנונה

Categories: כללי

עמ"נ 30599-05-16 יובל סיגלר תקשורת בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. בפני כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, מתאריך 3.1.17.

הערעור מתייחס להחלטת ועדת הערר של העירייה בה נדחתה טענת המערערת, כי יש לסווג את הנכס שבשימושה, לצרכי ארנונה, בסיווג של "מלאכה" או "בית מלאכה".

ועדת הערר קבעה כי השימוש בנכס אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך הסיווג כמלאכה ותעשיה ולצורך זיהויה של פעילות ייצורית, כלומר – מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי, מבחן ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות.

לדברי הועדה, לא נטען  וממילא לא הוכח, כי פעילות העוררת בנכס כמפורט לעיל, מהווה יצירת מוחשי אחד ממוחשי אחר. עוד קבעה הועדה כי המוצר הסופי אינו עומד במבחן הכלכלי או במבחן ההנגדה.

ועדת הערר קבעה, בהסתמך על הראיות שהיו בפניה ועל ניתוח הפסיקה הרלוונטית, כי פעילות העוררת אינה נכנסת להגדרת סיווג "מלאכה", שכן "אין פעילות העוררת להפקת עיתונים או מגזינים כדוגמת "אטמוספרה" עונה על המבחנים שנקבעו בפסקי הדין להגדרת נכס תחת סיווג מלאכה ותעשיה"  

פסק הדין

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט
  • פעילות הכתיבה, העריכה והגרפיקה של המערערת היא פעילות דומה שהייתה נושא לדיון בעניין "עם עובד", שם נדחתה הטענה כי יש לסווג את הנכס בו מתבצעת הוצאת ספרים בסיווג מלאכה ותעשיה, לאחר שנקבע כי עיקר הפעולות המתבצעות בנכס הן פעולות של יצירה רוחנית וכן פעולות עסקיות מובהקות כמו שיווק ויחסי ציבור, ונמצא כי:

"כל אלה הם שירותים רעיוניים, עסקיים, שאין בינם לבין תעשיה דבר. פעילות ההדפסה והכריכה של הספרים נעשית מחוץ לנכס, בבתי דפוס חיצוניים…  כדי להיכלל בסיווג 'תעשיה ומלאכה' יש צורך לקיים פעילות ייצורית. משמע, יצירת "יש מוחשי בנכס ויש מוחשי אחר". סינון כתבי יד, עריכה, הגהה, שיווק והפצה, אינם יצירת "יש מוחשי בנכס מיש מוחשי אחר".

  • הלכת עם עובד הפכה להלכה חלוטה, לאחר שבית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה לגביה.
  • הלכת "עם עובד", על הקביעות העובדתיות שבה, תואמת את העניין שבפסיקה זו ותואמת גם את מסקנותיו של בית המשפט בפס"ד "תכלת תקשורת", שניתן לאחרונה. גם שם נדונה פעילותו של נכס שבו מתבצעת פעילות של הוצאה לאור של כתבי עט שונים ואשר סווג לצרכי ארנונה בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". בית המשפט קבע כי אין מקום לשנות מסיווג זה.
  • כבוד השופטת לא מצאה שוני בין עניינה של תכלת תקשורת לעניין ערעור זה.
  • גם במקרה זה אין מדובר בפעילות ייצורית או בתהליך של יצירת יש מוחשי אחד מ-יש מוחשי אחר, ואין בה מאפיינים של עבודת ייצור ותעשיה.
  • מדובר בפעילות הדומה לכל תהליך יצירתי אחר של חשיבה, עריכה והגהה על ידי בעלי מקצוע, גם בהנחה שאכן מתבצעת כתיבה בנכס כטענת המערערת (ולא רק על ידי כותבים פרילנסרים), ואין בינה לבין הליך של יצור מוצר סופי מחומר גלם ולא כלום.
  • זאת ועוד, בנכס מתבצעת גם פעילות מסחרית של ניהול משרדים, הנהלת חשבונות, פרסום  ושיווק, כטענת המערערת עצמה, שאף היא אינה מהווה פעילות תעשייתית ואינה יכולה להיכלל בהגדרה של שימוש תעשייתי.
  • בנסיבות אלה, אין בעובדה שניתנו פסקי דין שונים בשנים עברו, בהתייחס להוצאות לאור אחרות, אשר אליהם הפנתה המערערת בטיעוניה, כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיעה ועדת הערר.
  • פעילות המערערת נבחנה לגופה על ידי ועדת הערר ותוארה כהווייתה.
  • פעילות זו עולה בקנה אחד עם הסיווג של "משרדים ושירותים", כפי שנקבע לנכס ע"י המשיב וכפי שקבעה וועדת הערר.
  • ככל שיש צורך לחזור ולהדגיש, נאמר שוב, כי  ההכרעה בשאלת הסיווג מבוססת על בדיקה עובדתית של מאפייני הנכס והפעילות המתבצעת בו, ובמקרה דנן היא מעוגנת היטב בממצאיה של ועדת הערר ובנתונים שהובאו לפניה, מטעם המערערת עצמה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

חוב ארנונה

Categories: כללי

תא"מ 29411-08-15  מודיעין – מכבים – רעות נגד טובה דנון. בפני כבוד הרשמת הבכירה ורדה שוורץ, מתאריך 5.1.17.

עיריית מודיעין-מכבים-רעות הגישה כנגד הנתבעת, תושבת מודיעין, תביעה בגין חוב ארנונה. הנתבעת מצדה טענה כי הייתה בטוחה שהחוב שולם לעירייה במסגרת הסדר נושים שהתנהל בעניינה וכי זו התרשלה בכך שלא גבתה את החוב מכונס הנכסים אשר בידיו נותרו כספים מספיקים לתשלום החוב.

בית משפט השלום דחה את טענות הנתבעת ופסק כי יש להורות על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגדה.

הנתבעת התנגדה וטענה להתיישנות ושיהוי בהגשת התביעה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת מונתה לנכס כונסת נכסים ביום 18.10.06 מטעם בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ונכס הנתבעת נמכר על ידה במאי 2007. כונסת הנכסים החזיקה בתמורת המכר ואף נותרו בקופתה די כספים לפירעון החוב.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת מסרה בשנת 2014 בידי הרוכש אישור ללשכת רישום המקרקעין המעיד על סילוק חובות ובכך ויתרה על גבייתו של החוב.

לבסוף טענה הנתבעת כי בשנת 2007 הגיעה להסדר נושים בתיק פש"ר ומאחר והתובעת לא הגישה תביעת חוב – אינה זכאית לתבוע אותו היום מהנתבעת שעמדה בהסדר והופטרה מחובותיה. 

פסק הדין

  • נדחתה הטענה לעניין התיישנות החוב, כאשר חוב הארנונה כשלעצמו אינו שנוי במחלוקת.
  • בית המשפט החליט גם לדחות גם את טענת הנתבעת למתן אישור העברה בלשכת רישום המקרקעין.
  • העירייה טענה כי אין לראות במתן אישור כאמור כוויתור על החוב משום שחזקה עליה פסיקתו של בית המשפט העליון כי התובעת אינה רשאית לסרב ליתן אישור להעברת הזכויות לרוכש שרכש את המקרקעין בהוצאה לפועל מכונס נכסים למעט חוב הנובע מתקופת החזקת הנכס על ידי כונס הנכסים.
  • לא ניתן להסיק וויתור על חוב רק משום הנפקת אישור העברת זכויות. רשות מקומית אינה רשאית לוותר על חוב המגיע לה מהתושב בהיות החוב למעשה כספי ציבור ובוודאי שלא ניתן להסיק אם כך וויתור חוב אגב ביצוע פעולה אחרת של הרשות המקומית.
  • כמו כן, נקבע בפסק דין וינבוים (ע"א 633/91 מנהל מס רכוש ומס שבח מקרקעין, תל-אביב נ' שמש [7], בעמ' 850). "כי הנפקת אישור העברת זכויות אינו אלא: "אמצעי אדמיניסטרטיבי לגבייה, ואין הוא שייך למישור הזכויות המהותיות".
  • באשר לאחריות לדאוג שהכספים המוחזקים על ידי כונס הנכסים יועברו וישולמו לנושים. בית המשפט קבע כי חלה על הנתבעת החובה לדאוג כי התובעת תקבל את כספה מכספי תמורת מכר הדירה אשר בהפקדתם בידי הנאמן בהליך שהיא עצמה יזמה, כמוהו כהפקדתם בידיה.
  • זאת ועוד, הנתבעת חזרה וטענה כי סברה כל העת כי כונסת הנכסים שילמה לתובעת את החוב המגיע ממנה אך למעשה לא ביצעה כל בדיקה ממשית לסברתה זו והנחתה לא הייתה מבוססת על עובדות כלשהן.
  • בנוסף, הנתבעת הודתה כי הייתה מעורבת בהליך הכינוס ואף היתה מיוצגת על ידי עורכת דין בהליך זה ודאגה להתעדכן באמצעותה על הליך הכינוס.
  • יציין עוד כי חלה על כונס הנכסים החובה להמציא העתק מבקשותיו ודוחות הכינוס לידי החייב כך שחזקה היא כי הנתבעת קיבלה את העתק דוחות כונסת הנכסים לידיה בזמן אמת ומכאן ידעה כי כונסת הנכסים לא שילמה לתובעת אלא חוב הארנונה החל מיום שחדלה חזקתה של הנתבעת בנכס.
  • באשר לשאלה בדבר השתהות התובעת בתביעתה ומשמעות שיהוי זה קובעת השופטת כי התובעת לא השתהתה ונקטה הליכי גבייה מנהליים במשך כל התקופה ושיתפה פעולה עם כונסת הנכסים במתן אישור על סכום החוב הרובץ על הנכס כבר בשנת 2008.
  • בנסיבות העניין, בהן ידעה הנתבעת על אי תשלום החוב והימנעותה בכוונה תחילה לכלול אותו בהליך הסדר הנושים, טענתה כי התובעת השתהתה בהגשת תביעתה להוצאה לפועל – חסרת תום לב.
  • לסכום,  בית המשפט דחה את כל טענות הנתבעת. קיבל את התביעה והורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

פטור מארנונה לנכס לא ראוי לשימוש

Categories: כללי

עמ"נ 15529-07-16 לוי  נגד עיריית רחובות. בפני כבוד השופט סגן נשיא, יעקב שינמן, מתאריך 16. 31.12.

זהו ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני הארנונה שבעיריית רחובות. המערערת מבקשת לפטור אותה מתשלום ארנונה, בגין בניין שניזוק או נהרס. לטענתה מדובר בנכס שאינו ראוי למגורים ובחלק מהנכס אין ריצוף, אין כלים סניטריים ואין טיח בקירות, ופקח שבא לראות את הנכס, גם הוא התבטא בפני בְנה של המערערת כי הבית לא ראוי למגורים.

העירייה טענה כין יש לדחות את הערעור שכן בהתאם לממצאי העירייה, הושלמה בנייתו של הנכס ביוני 2007 לכל המאוחר, והחל ממועד זה נמצא הנכס ראוי לשימוש ומהווה בניין בחיוב בארנונה כללית.

פסק הדין     

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט
  • נטל הראייה וההוכחה רובץ על הטוען נגד חיוב המס. ככל שמדובר בפטור, הרי שעל הטוען לזכאותו לפטור להוכיח עמידתו בתנאי הפטור.
  • המערערת משכה את תצהירה כך שבפני וועדת הערר, לא הייתה כל ראיה, חוות דעת או עדות התומכת בטענותיה שאינה חייבת במס או שהיא זכאית לפטור.
  • די היה בכך, כדי לפטור את העיריה מלענות לערר, ודין הערר היה להידחות על הסף, אלא שוועדת הערר הלכה כברת דרך נוספת- למעלה מן הצורך, וקבעה ממצאים שבעובדה, ובין היתר בהתבסס על ממצאי מהימנות, של העדויות שנשמעו לפניה, כי המשיב חייב בדין את המערערת בארנונה, על פי הממצאים והעובדות שהיו בפניו.
  • בעבר, כל ניסיונות העירייה לתאם עם המערערת ובאי כוחה כניסה לנכס, נענו בלך ושוב, כאשר בסופו של דבר, כל פגישה שכזו לא הביאה לתוצאה המיוחלת ונציגי העירייה לא הצליחו להיכנס לנכס.
  • ה"כישלונות" בעריכת הביקור רובצים לפתחה של המערערת.         
  • כשלא מתאפשר ביקור בנכס, ולעירייה אינדיקציות חיצוניות כי בנכס מתגוררים אנשים (כפי שהצהירו והעידו 4 עדי העיריה), הרי שבמקרה שכזה, ברור שהנטל מוטל על אחת כמה וכמה, על המערערת, כדי להוכיח שאי אפשר "לשבת" בנכס.
  • למניעת כל ספק, הפסיקה קבעה כי חוסר האפשרות "לשבת" בנכס, משמעו לא רק חוסר האפשרות לשימוש במגורים, אלא, חוסר האפשרות לעשות שימוש בבניין לכל שימוש המותר על פי החוק. הלכה למעשה, הבניין צריך להפוך ל"לא בניין" על מנת להתכנס לגדרו של הפטור שבסעיף 330 לפקודה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בקשה לתביעה ייצוגית – חיוב ארנונה שגוי עפ"י הוראות צוו הארנונה

Categories: כללי

ת"צ  7753-03-15  זוסמן ואחרים נגד עיריית בת ים. בפני כבוד השופטת צילה צפת, מתאריך 20.12.16.

המבקשים מחזיקים בנכס בבת ים הכולל מרפסת פתוחה ובנוסף, שטח בגג המבנה.

העותרים טוענים, כי בשנת 2010 שינתה עיריית בת ים את צו הארנונה באופן שהחל משנת 2011 מחויבים גם בעלי "מרפסות פתוחות (מרפסות שמש)" בסכום ארנונה הזהה לחיוב "מרפסת" כפי שהופיע בצו הארנונה בשנת 2009. משמע –הוסיפה סיווג חדש תוך הפרת "דיני ההקפאה" (שנחקקו בשנת המס 85/6 וקבעה כי יש לקבל את אישור שרי הפנים והאוצר לכל שינוי בצוו הארנונה).

לטענת העירייה, מדובר בתיקון שהוא הבהרה בלבד. לשיטתם, היתה רשאית מאז ומתמיד, לחייב מרפסות לרבות מרפסות שמש כחלק מחיוב מבנה מגורים והתיקון בצו הארנונה בשנת 2010 בא להבהיר ועל כן לא חייב את אישורי משרד הפנים והאוצר.

פסק הדין

  • בית המשפט קבע, כי ככל שהמחלוקת עוסקת בחיוב ארנונה ל"מרפסת שמש" על יסוד צו ארנונה בלתי חוקי משנת 2010, הרי שהסמכות העניינית היא לבימ"ש לעניינים מנהליים ולא בדרך של השגה בפני מנהל הארנונה.
  • לעומת זאת, ככל שהמחלוקת מתייחסת לשאלה האם ניתן לסווג "מרפסת השמש" הצמודה לדירתם של המבקשים כ"מרפסת" הרי שהיא מצויה בתחום סמכותו של מנהל הארנונה
  • נוכח האמור, ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית מנהלית, ככל והטענה מתייחסת לחיוב הנובע מצו ארנונה בלתי חוקי.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

החלטה שגוייה של וועדת הערר בהחלת פס"ד שטרם ניתן בגין שנים קודמות על עררים בשנים מתקדמות יותר

Categories: כללי

עמ"נ 56479-03-16  מיכשווילי ואחרים נגד עיריית תל אביב – יפו. בפני כבוד השופטת צילה צפת, מתאריך 12.12.16.

ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב – יפו, בה נדחתה בקשת מיכשווילי ואחרים  לדיון נוסף על החלטת וועדת הערר המאחדת את הדיון בעררים על שומות ארנונה שהגיש לשנים 2014 ו – 2015.

ביום  24/6/15 החליטה וועדת הערר להחיל  על הנכסים נשוא ערר של שנת 2014 את תוצאות פסק הדין שיינתן בעמ"נ 46146-02-13 (שבאותה עת טרם ניתן) הדנה בחיובי שנת 2015.

בבקשתם זו, מלינים מגישי הערעור על כך שהמשיבה (העירייה) הגישה "בקשה מוסכמת" לאיחוד עררים בגין שומת ארנונה לשנים 2014 ו- 2015, מבלי שהמערערים היו מודעים לכך וללא כל הסכמה מצדם. מה גם, כי משמעות "ההסכמה" (שלא ניתנה), אינה רק איחוד העררים אלא גם, החלה מראש של פסק דין בערעור מנהלי שניתן כארבעה חודשים לאחר הגשת הערר לשנת 2015.

המערערים טוענים כי מעולם ניתנה הסכמתם לאיחוד הדיונים; תוך כך, הם משיגים על התנהלותה הדיונית של הוועדה, נוכח שרשרת החלטות דיוניות מוטעות אשר הביאו בסופו של יום לאיחוד הדיונים בעררים 2014 ו- 2015 ללא הסכמתם, מבלי שיינתן להם יומם ותוך פגיעה בזכות הטיעון. 

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל חלקית את הערעור.
  • לא ההסכמה כביכול לאיחוד גרמה לוועדת הערר להחיל על ערר 2014 את תוצאות פסק הדין שיינתן בערעור המנהלי לשנת 2015. ככל שסבורים היו המערערים כי שגתה וועדת הערר עת החילה מראש על ערר 2014, את פסק הדין שיינתן בעתיד בערעור המנהלי, היה עליהם להגיש ערעור מנהלי במועד. זאת לא עשו.
  • מהטיעונים של המערערים ניתן ללמוד כי גם הם סברו שהחלת פסק דין מראש הינה אפשרית.
  • על כן, כי השאלה אם היתה הסכמה לאיחוד הדיון אם לאו, נוגעת רק לגבי החלת אותה החלטה שניתנה לגבי ערר 2014, גם על ערר 2015 מכח אותה הסכמה.
  • הערעור מתקבל חלקית. ערר 2015 מוחזר לדיון מחדש בפני וועדת הערר.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פס"ד עליון – נכס לא ראוי לשימוש

Categories: כללי

בר"מ 9051/16  מכשירי תנועה בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב – יפו. בפני כבוד השופט ד' ברק-ארז, מתאריך 19.12.16. 

מכשירי תנועה בע"מ היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של כלי רכב. בבעלותה מבנה בתל אביב-יפו (להלן: "המבנה"). במרוצת השנים התגלו פגמים במבנה, שהוקם לפני שנים רבות. לאור חוות דעת מהנדס על אי בטיחות המבנה, פונה המבנה. זמן מה לאחר מכן ניתן צו הריסה למבנה ובחודש אוגוסט 2014 הוא נהרס כליל.

בעקבות חיוב הארנונה שהושת על המבקשת לשנת 2012, היא פנתה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו וביקשה כי יינתן לה פטור מתשלום, בגין נכס שאינו ראוי ואף מסוכן לשימוש. מנהל הארנונה דחה את ההשגה ועל כן המבקשת הגישה ערר לוועדת הערר.

ועדת הערר דחתה את הערר בטענה כי לא הוכח שהחברה הפסיקה את השימוש במבנה בשל מסוכנתו המיידית, וכי הסיבה העיקרית להפסקת השימוש בו הייתה החשש שהמבנה עלול להתמוטט כתוצאה מרעידת אדמה קלה.

מכשירי תנועה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי השאלה המצויה בבסיסו היא שאלה עובדתית אשר אין מקום להתערב בקביעות הוועדה ביחס אליה.

בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי המבקשת פינתה את המבנה עוד לפני שקיבלה את חוות דעתו של המהנדס קליין, והוסיף כי האחרון העיד בפני הוועדה כי לא סבר שתקרת המבנה עשויה להתמוטט, אלא רק שהמבנה עלול להתמוטט עקב רעידת אדמה.

בית המשפט המחוזי קבע כי די בכך כדי להראות שמצבו של המבנה לא הצדיק את פינויו לפי מבחן פיזי-אובייקטיבי.

 

פסק הדין

  • בית המשפט דחה את הבקשה
  • השופט סבר כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב, שכן היא אינה עומדת באמות המידה המצומצמות החלות על בקשות ב"גלגול שלישי" בהליכים מינהליים.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים