הפרשי ריבית על חוב + טענת אי מתן מענה להשגה ע"י מנהל הארנונה

Categories: כללי

עמ"נ 407911-16  כלוף נגד עיריית תל אביב – יפו. בפני כבוד השופט שאול שוחט, מתאריך 19.4.17.

מר כלוף הגיש בעבר ערעור בפני כבוד השופטת רונן בבית משפט המחוזי בתל אביב, על 17 עררים של חיובי ארנונה לשנים 2003-2011. על פסק דינה של השופטת רונן מיום 24.4.2014 הגיש המערער בקשת רשות ערעור.

השופטת דחתה את טענתו ביחס לסווג הבניין לצרכי החיוב.

עם זאת, "לאור היארכותו הבלתי סבירה של ההליך בפני ועדת הערר". כבוד השופטת רונן קיבלה את טענותיו ביחס לגובה הריבית וקבעה, כי "מדובר בהתארכות קיצונית של ההליכים שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום" וכי "אף בהנחה שהעיכובים לא נגרמו באשמת העירייה, הרי באיזון בין הנזק שנגרם למר כלוף כתוצאה מהתארכות ההליכים לבין הנזק שייגרם למשיב אם בית המשפט יתערב בשיעורי הריבית, יש להעדיף את האינטרס של המערערים".  השופטת הורתה כי אלה יחושבו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ולא לפי חוק הרשויות המקומיות.

באותו דיון דחתה השופטת את טענתו של כלוף כי יש להחיל את העדכון רטרואקטיבית משנת 1996 תוך שהיא קובעת, בין היתר, כי לא הוכחה הגשת השגות בעניין זה לפני 2003 מה שהופך את השומות ביחס לשנים אלה לסופיות ואין מקום לעדכנן או לשנותן.

על פסק דינה של הש' רונן הגיש המערער בקשת רשות ערעור, בחמישה ערערים.

פסק הדין

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט.
  • הבקשה לערעור של מר כלוף על פסיקת כבוד השופטת רונן נדחתה על כל עילותיה, זו העיקרית בנוגע לפקיעת תוקף המינוי של חברי ועדת הערר ולרבות סיווג הבניין, הפגיעה באיכות החיים ושטח הדירה משאין בעניין אחרון זה – שומות הארנונה עובר לשנת 2003 – תקופה שלא נתבררה לפני ועדת הערר או לפני בית המשפט – כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
  • אלה נדונו והוכרעו בהחלטות של ועדות ערר קודמות או של בתי המשפט המחוזי (פסק דינה של השופטת רונן) והעליון (בקשת רשות הערעור על פסק דין זה) ואין לחזור ולהידרש אליהן, מחמת מעשה בית דין.
  • לגבי הטענה כי יש לבצע החלה של כבוד השופטת רונן, בעניין גובה הריבית והפרשי ההצמדה גם בנוגע לחוב של השנים 2012-2015, פסק השופט כי יש לדחות טענה זו כיון שלא היתה התנהלות דיונית קלוקלת לגבי שנים אלה.
  • גם לבי חובות שלפני שנת 2003 קובע השופט כי השופטת רונן בהליך הקודם של המערער מול העירייה דחתה את טענתו של המערער כי יש להחיל את העדכון רטרואקטיבית משנת 1996 תוך שהיא קובעת, בין היתר, כי לא הוכחה הגשת השגות בעניין זה לפני שנת 2003 מה שהופך את השומות ביחס לשנים אלה לסופיות ואין מקום לעדכנן או לשנותן.
  • השופט מסתמך על כך ש"בית המשפט העליון נתן דעתו אף על טענה זו ובחר שלא ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" גם בכל הנוגע לטענות המערער הנוגעות לשטח הדירה. משכך, בניגוד לסברת המערער, אינני סבור שיש מקום לאפשר פתיחתו של עניין זה מחדש ככלל ובמסגרת עררים המוגשים על שומות לשנים 2015-2012, גם אם השומות כללו את החיוב לתשלום גם עבור השנים שקדמו לשנים אלה"
  • כמו כן קבע כי אין מדובר בהשגה על שנת המס 2014 שעליה היה צריך להשיב מנהל הארנונה, אלא על פנייה החולקת על יישום פסק הדין של השופטת רונן על התחשיב שנערך – בין אם הוא לשנים בהן עסק פסק הדין 2012-2003 ובין אם כלל התחשיב גם את השנים שקדמו לשנת 2003 (שאף בגינן עתר כאן, בערעור זה, ליישומו של פסק דין הש' רונן). על שגגה שנפלה בתחשיב לשנים 2012-2003 ו/או על הימנעותו של המשיב מליישם את פסק דינה של הש' רונן לשנים שקדמו לשנים אלה, והחל משנת 1996, המערער היה צריך להשיג בדרך של עתירה ולא בדרך של השגה."

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אכיפת גביה על חוב

Categories: כללי

עת"מ 4672002-16  אבו שקארה נגד עיריית חיפה. בפני כבוד השופטת ברכה בר-זיו, מתאריך 18.4.17.

העותר הגיש עתירה מנהלית נגד עירית חיפה ובה ביקש להורות לעירייה לבטל דרישת חוב ארנונה על סך 47,371 ₪ (נכון לחודש יולי 2015) . לטענתו, אינו חייב בתשלום מאחר ולא החזיק בנכס בשנים הנ"ל.

בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו זמני, שיורה לעירייה להימנע מנקיטת הליכי גביה נגדו עד הכרעה בעתירה,  וכן להורות לעירייה שלא לעשות שימוש ולא להפקיד המחאות שמסר לגופים מטעם העיריה.

זאת ועוד, טען כי העיריה השתהתה בביצוע הפעולות שהייתה חייבת לבצע במהירות ראויה, וכי חלף זמן בלתי סביר מאז התגבשה עילת התביעה עד מועד נקיטת ההליכים, באופן ההופך את ההליך לבלתי הוגן, המצדיק את ביטול החוב וההליכים.

העותר העיד כי הוא עורך דין וכי שכר חדר אחד בנכס לשנה בלבד. העותר הודה כי לא מסר לעירייה הודעה כשאר תקופת השכירות הסתיימה והוא עזב את הנכס.

בא כוח העירייה טען כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת חוסר תום ליבו של העותר, במתבטא בניסיונות הטעיה מצידו, העלמת עובדות ומחמת שיהוי קיצוני בהגשתה. העותר המציא חוזה שכירות החל מיום 1.1.05 וכי רק בחודש מאי 2007 הומצא לעירייה הסכם עם שוכר אחר, ובהתאם עודכן שם המחזיק בנכס.

כמו כן נטען על ידי העירייה כי העותר מנוע מלטעון כי לא החזיק בנכס מאחר ומדובר באחת מעילות ההשגה הקבועות בחוק וכי העותר לא הצביע על טעם מיוחד לפנייתו לבית המשפט חרף ההליך שנקבע בחוק.

פסק הדין

  • השופט דחה את העתירה.
  • במידה והיו לעותר טענות נגד חיובו – שנעשה כדין – היה עליו להעלותן כנגד צד ג' (הבעלים – בני ידיד), שלטענתו הוא זה שחייב את התשלום לעירייה, וכאשר לא דאג להודיע לעירייה במועד כי הפסיק להחזיק בנכס וההודעה נמסרה על ידי אותו בני ידיד (הבעלים) רק בחודש מאי 2007 – אין לו להלין אלא על עצמו.
  • כמו כן, גם אין בסיס לטענת העותר לפיה העיריה השתהתה בפעולות האכיפה שנקטה לגביית החוב.  כאמור, פעולות הגביה החלו  כבר משנת 2006 וחודשו משנה לשנה, והעותר נמנע מכל פעולה בעניין , ורק כאשר הוטל עיקול במשרדו של העותר והמעקלים הגיעו למשרד לעקל את המיטלטלין שם,  הוא "נזעק" להגיש את העתירה .
  • השופט אף דחה את טענות העותר לפיהן הוא לא היה מודע לפעולות הגביה שננקטו נגדו. כעורך דין הוא אינו יכול לטעון כי לא ידע בגין איזה חוב הוטל העיקול, וגם אם היה מסובך כספית, היה עליו לברר מי הנושה הנוקט נגדו בהליכי גביה על מנת להסדיר חובו.
  • בנסיבות אלה, כאשר הליכי הגביה החלו עוד בשנת 2006  והעתירה הוגשה רק בסוף שנת 2016 –  העתירה לוקה בשיהוי רב ביותר,  ודי גם בטעם זה כדי להביא לדחייתה.
  • על כך יש להוסיף כי ההליך הנכון לתקיפת החיוב בנימוק "איני מחזיק", הוא בפני מנהל הארנונה וועדת הערר, ולא בפני בית משפט ואף המועד להעלאת הטענה חלף.
  • העירייה תהיה רשאית להמשיך בפעולות הגביה שנקטה נגד העותר.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

סיווג

Categories: כללי

עמ"נ 5340-09-16 איי פוינט מערכות בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית רמת גן. בפני כבוד השופט חגי ברנר, מתאריך 4.3.17.

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת גן אשר דחתה ערר שהגישה חברת איי פוינט מערכות בע"מ, על החלטת מנהל הארנונה בעיריית רמת גן לסווג לצרכי ארנונה את הנכס המצוי בחזקתה בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר- עסקים" ולא בסיווג "בתי תוכנה" או "תעשייה".

ועדת הערר אימצה את עמדתה של העירייה וקבעה כי השימוש בנכס אינו ממלא אחר המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הסיווג כ"בתי תוכנה" או "תעשייה" לצורך זיהויה של פעילות ייצורית, כגון: מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי ומבחן ההנגדה או מבחן הפעילות.

לפי קביעתה של ועדת הערר, עיקר פעילותה של המערערת אינה מכירה של תוכנות מדף שפותחו על ידה, כי אם פיתוחי תוכנה שנעשו בהתאמה ללקוחות ספציפיים, ולכן השינוי שמבצעת המערערת ביחס לתוכנות המדף הוא בתוכן ובצורה אך לא במהות. עוד קבעה הוועדה כי לא הוצג כל נתון ממנו ניתן ללמוד שפעילותה של המערערת השביחה את ערכן הכלכלי של התוכנות, להבדיל משינויים אשר נועדו לאפשר את מכירתן. הוועדה הוסיפה וציינה כי היא אינה סבורה שהתאמת תוכנות ללקוח ספציפי משביחה את הנכס באופן מהותי.

פסק הדין

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט
  • עיקר עיסוקה של איי פוינט מערכות הוא בפיתוחי תוכנה שנעשו בהתאמה ללקוחות ספציפיים, להבדיל מפיתוח של תוכנות מדף המיועדות לשימושו של הציבור הרחב או של קהל יעד מסוים.
  • מרכז הכובד של פעילות כזו איננו ייצור סדרתי, כי אם מתן שרות מותאם אישית, ומשכך, לפי מבחן ההנגדה, אין מקום לסווג את פעילותה של המערערת כפעילות תעשייתית.
  • ניתן גם ליישם בעניין, ולו בדוחק מסויים, את מבחן "יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר", לפיו פעילות ייצורית היא פעילות בה מייצרים דבר מה חדש במהותו להבדיל מדבר מה חדש בצורתו. במקרה דנן, עת מדובר בפיתוחים המבוססים על תוכנת מדף קיימת כדי להתאימה לצרכיו ולמידותיו של לקוח מסוים ואין בלתו, הרי שהחברה אינה מייצרת מוצר חדש הנבדל במהותו ממוצר אחר שכבר קיים, אלא מדובר במוצר הנבדל בתוכנו ובצורתו בלבד מהמוצר הקודם.
  • הסיווג המבוקש על ידה- "בתי תוכנה"- הוא תת סיווג תחת הסיווג הכללי של "תעשייה", ועל כן, לא די בכך שחברת איי פוינט מערכות בע"מ עוסקת בפיתוחי תוכנה על מנת שעסקה יסווג כ"בתי תוכנה", כאשר מאפייני הפיתוח אינם תעשייתיים או סדרתיים.
  • לפיכך, לפי כלל המבחנים המקובלים, הסיווג ההולם את עסקה הוא "משרדים, שירותים ומסחר- עסקים", כנטען על ידי העירייה, ולא "תעשיה- בתי תוכנה" כנטען על ידי החברה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

חזקה + התיישנות

Categories: כללי

ת"א 14017-07-14 עיריית ירושלים נגד יוסף אשר בעיה"ק ירושלים. בפני כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן, מתאריך 25.1.17.

העירייה עתרה על מנת לחייב את הנתבעות בתשלום חוב ארנונה בסך 839,879 ₪ (במועד הגשת התביעה) עבור השנים 2003 עד 2014 בקשר לנכס ברחוב הקבלן בירושלים.

הנתבעות טענו כי לא החזיקו בנכס במשך כל התקופה שלגביה נתבע חוב הארנונה. כמו כן התביעה לגבי רובו של החוב התיישנה עוד בטרם הוגשה. זאת ועוד, לא נשלחו אליהן דרישות לתשלום חוב הארנונה ולפיכך לא ניתן לחייבן בתשלומו וכן לא ניתן לחייבן בתשלום חובות ארנונה למפרע.

הנתבעות שינו את גרסתן במהלך בירור התביעה.

בכל מקרה הטענה היתה כי הן זכאיות לפטור מתשלום ארנונה.

העירייה טענה כי הוכח שהנתבעות החזיקו בנכס במשך כל התקופה שלגביה נתבע החוב.

נקבע כי האחריות לעדכון פרטי זהות המחזיק בנכס חלה עליהן. משלא עדכנו את רישום זהות המחזיק, עליהן לשלם את החוב.

 

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה.
  • הוכח שהנתבעות אמנם החזיקו בנכס במשך כל התקופה אשר לגביה נתבע חוב הארנונה.
  • עם זאת, התביעה בקשר לחוב שנצבר קודם לחודש יוני 2007 התיישנה עוד בטרם הוגשה.
  • לפיכך התביעה מתקבלת רק בקשר לחוב שנצבר מחודש יולי 2007 ועד חודש יוני 2014. לגבי החוב שמתחילת שנת 2003 ועד יוני 2007 – התביעה נדחית.
  • השופטת לא קבעה עמדה לגבי זכאות הנתבעות לקבלת פטור מלא או חלקי למפרע.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אכיפה מנהלית

Categories: כללי

עת"מ 28163-07-16 מגדל צפון בע"מ נגד עיריית נהריה. בפני כבוד השופט אלכס קיסרי, מתאריך 12.4.17. 

מגדל צפון בע"מ עוסקת ביזמות נדל"ן ובמסגרת זו היא הקימה את המבנה, הסמוך לתחנת הרכבת בנהריה. החברה הגישה עתירה המכוונת נגד עיקולים שהעירייה הטילה על חשבונות הבנק שלה, במסגרת הליכי גבייה מנהלית של חובות ארנונה המיוחסים למגדל צפון בע"מ.

לטענתה קיבלה דרישת תשלום ארנונה בקשר לשלושה נכסים שבמבנה, שלטענתה נמכרו בשנת 2006 לאחרים. רוכשי הנכסים הללו החזיקו בהם במשך שנים רבות ושילמו את הארנונה בגינם. בחלק מן הזמן החזיקו בנכסים שוכרים, והם שילמו את הארנונה.

לטענת החברה, ביום 22.5.11 שינתה העירייה, שלא כדין, את רישום המחזיקים בנכסים ורשמה אותה כמחזיקה, ובתוך כך היא חויבה בדיעבד בחובות הארנונה המתייחסים לתקופה שבין  2007 – 2009 .

לאחר שהעירייה נקטה נגדה הליכי גבייה מנהלית, הגישה החברה ביום 3.4.13 עתירה מנהלית לביטולם. בדיון בעתירה קיבל בית המשפט את בקשת העותרת והורה על מחיקת העתירה.

בשנת 2015 הטילה העירייה עיקולים נוספים על חשבונות הבנק של העותרת.

העותרת טוענת שהחובות שבגינם הוטלו העיקולים אינם חובות סופיים ומשכך, לא ניתן לנקוט כלפיה הליכי גבייה על פי פקודת המסים. עוד טוענת העותרת כי הנכסים שבגינם ננקטו ההליכים אינם בבעלותה ואף לא בהחזקתה, ומכל מקום היא לא קיבלה בגינם דרישות תשלום. 

פסק הדין   

  • בית המשפט דחה את העתירה.
  • שני הצדדים טעו לחשוב שעתירה מנהלית היא תחליף לדיון שתכליתו לברר חבותו של נישום בארנונה.
  • חבות כזו יש לברר בהליכים לפי חוק הערר, ובמידת הצורך גם בערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר. בית משפט הדן בעתירה מנהלית איננו ערכאה שתפקידה לברר חבות בארנונה, ואין הוא אמור לנבור בהררי המסמכים על מנת לקבוע ממצאי עובדה ולהגיע למסקנות בנוגע לחבות בארנונה או להיעדרה. אין צורך לומר שהתנהלות מעין זו גורמת לעומס שלא לצורך על בית המשפט וגם איננה משרתת באופן כלשהו את עניינם של בעלי הדין.
  • לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי העניין,
  • אם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת – כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד; מהוראה זו נובע שכל עוד קיימת בידי הנישום אפשרות להשיג, לערור או לערער על חבותו, החוב המיוחס לו אינו נחשב סופי ולא ניתן לנקוט כלפיו הליכי גבייה מנהלית בהתאם לפקודה.
  • נקיטת הליכי גביה תיעשה רק לגבי חוב סופי, אשר אינו שנוי במחלוקת ואשר חלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור.
  • התנהלותה של חברת מגדל צפון בע"מ, בתקופה שתחילתה לכל הפחות בשנת 2010 איננה מאפשרת לה להסתמך על כך שלא התקבלו אצלה דרישות תשלום.
  • המסקנה המתבקשת מהתיעוד שהוגש היא שמאז תחילת שנת 2010 נקטה העותרת פעולות כאלה או אחרות בקשר לחיובי ארנונה שהוטלו עליה, אולם מטעמים השמורים עמה לא הגישה השגות עליהם, כפי שמאפשר לה סעיף 3(א) לחוק הערר.
  • הדוא"ל של מי שהיה בא כוח העותרת, תומכים בהנחה שהחל משנת 2010 ידעה העותרת על חיובי הארנונה שהוטלו עליה, אלא שכאמור היא לא נקטה בקשר אליהם את הפעולה שחוק הערר מאפשר לה לנקוט, היינו הגשת השגה על חיובים אלה.
  • בפסיקה ניתן למצוא מקרים שבהם, בנסיבות מסוימות, קבע בית המשפט שידיעתו של בעל דין את דבר מתן ההחלטה נגדו היא שוות ערך להמצאת ההחלטה, כנדרש על פי תקנות סדרי הדין. כן חזקה על בעל הדין המערער, העומד על כך שלא הומצאה לידיו החלטה נוכח פגם זניח, שהוא עושה זאת בחוסר תום לב
  • בענייננו, מדובר בדרישות תשלום שהדין אינו דורש את המצאתן בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, היינו מסירה אישית או משלוח בדואר רשום עם אישור מסירה ולכן, על דרך של קל וחומר, אם ניתן לקבוע שהעותרת ידעה – או יכלה לדעת – את דבר דרישות התשלום בגין חובותיה לעירייה, מחדלה מלהשיג על החובות המיוחסים לה משמיט את הבסיס מתחת לטענותיה שהחובות אינם סופיים.
  • בהתאם לכך, התוצאה היא שיש לקבוע שהעותרת ידעה את דבר חיובי הארנונה שהוטלו עליה ולכן, משנמנעה לנקוט לגביהם הליכי השגה הפכו חובותיה להיות חובות סופיים, והסייג שבסעיף 2 אינו חל לגביהם.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.   

פס"ד עליון – חיוב ארנונה

Categories: כללי

בר"מ 3058/16  מנהל הארנונה במועצה מקומית בנימינה – גבעת עדה נגד אפרת שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום. בפני כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, כבוד השופט י' דנציגר, כבוד השופט צ' זילברטל, מתאריך 28.3.17.

אפרת שותפות לייצור ושיווק אפרוחי פיטום, היא שותפות מוגבלת העוסקת בגידול עופות לרבייה, המפעילה על שתי חלקות קרקע שבתחומי המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה, לולים ומתקנים נלווים להם כגון גנרטורים, מתקנים לאחסנת מזון, חדר מיון ביצים, מטבח וחדר מנוחה לעובדים.

הסוגיה שבפנינו נוגעת לסיווג נכסים אלו בארנונה לפי צו הארנונה של המועצה. כעולה מהחומר שבתיק, צו הארנונה כלל בתקופה הרלוונטית רק חמישה סיווגים ראשיים לצורך חיוב בארנונה, שבכל אחד מהם תתי סיווגים: "בניין למגורים"; "בניין שאינו למגורים"; "בית מלאכה או תעשייה" (להלן: "מלאכה ותעשייה"); "אדמה חקלאית"; ו"קרקע תפוסה". צו הארנונה לא כלל סעיף שיורי דוגמת "נכסים אחרים".

עד שנת 2013 חויבה השותפות בארנונה לפי הסיווג "אדמה חקלאית" על חלקה אחת, ועל החלקה הנוספת לא חויבה כלל. לאחר בדיקה ומדידה שנערכה בשנת 2013, סברה המועצה כי חלה טעות בחיוב הארנונה של המשיבה ושלחה לה שומות מתוקנות בדיעבד משנת 2006, לפיהן שתי החלקות חויבו כך שהשטח המבונה הכלול בהן (היינו, הלולים והמבנים הנלווים להם) סווג בחלקו כ"מלאכה ותעשייה"; ובחלקו האחר כ"חנות, עסק או משרד", תת סיווג המצוי בצו הארנונה בגדר הסיווג הראשי "בניין שאינו למגורים". השטח הלא מבונה סווג כ"קרקע תפוסה", על-פי תת הסיווג "קרקע תפוסה לכל מטרה אחרת".

הוגשה השגה על שומות אלו שנדחתה ועל כך הוגש ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה בטענה כי היה מקום לחייב את כל השטח בו מחזיקה המשיבה, ובכללו את השטח המבונה, על-פי הסיווג של "אדמה חקלאית".

הערר התקבל באופן חלקי: לא היה מקום לפצל את הסיווג של המבנים השונים ויש לסווגם בסיווג אחד, לפי הסיווג המתאים עבור הלולים ולא  "אדמה חקלאית"

ועדת הערר דחתה את הטענה כי בהיעדר סיווג מתאים בצו הארנונה יש לפטור אותה מתשלום.

על כן הגישה השותפות ערעור מינהלי לשם קביעת סיווג השטחים המבונים.

הערעור המנהלי התקבל. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי בצו הארנונה אין סיווג מתאים עבור הלולים, ואף לא סיווג שיורי. נקבע, כי התוצאה של חסר זה צריכה להיות אי חיובה של המשיבה בארנונה (עבור השטחים המבונים). בהיעדר מקור חוקי לחיוב מלכתחילה, להבדיל מאשר פטור מחיוב. העובדה שצו הארנונה כלל סעיף לפיו ארנונה תוטל על כלל הנכסים בתחום המועצה אינה מספקת כדי ליצור הסמכה לחיוב.

בסוגיה זו עוסקת גם הבקשה הנוכחית, שנדונה בבית המשפט העליון.

פסק הדין

  • בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורה של המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה על קביעה לפיה נכסים השייכים לשותפות העוסקת בגידול עופות אינם חייבים בארנונה, בהיעדר סיווג מתאים להם בצו הארנונה החל במועצה.
  • נקבע, כי אין להתערב בקביעה לפיה אין לסווג את הלולים כ"אדמה חקלאית" או כ"מלאכה ותעשייה" לפי צו הארנונה אולם יש מקום לבטל את הקביעה לפיה בהכרח אין בדין מקור חוקי לחיוב בארנונה שכן הסוגיה בדבר מקורות חיוב נוספים לא התבררה די צורכה.
  • המשנה לנשיאה רובינשטיין הוסיף כי אין נכס ללא ארנונה, כמובן בכפוף לפטורים שקבע המחוקק, על בסיס העיקרון של "אין ארוחות חינם", ולא יתכן כי בעל הנכס ייהנה מן ההפקר

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

תביעה ייצוגית

Categories: כללי

ת"צ 46584-02-15  פקטרוביץ נגד עיריית חדרה. בפני כבוד השופט א' קיסרי, מתאריך 22.2.17.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת סכומים, ריבית או הפרשי הצמדה,  שעיריית חדרה הותירה בידה, בניגוד להוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, ולא שילמה אותם לחברי הקבוצה שהיו זכאים לכך לאחר שהתקבלה השגתם על חיובי ארנונה, או שהיו זכאים לכך בקשר עם השבת סכומים בעקבות ערר, השגה, הנחה או טעות (בוצע זיכוי חיובים ונותרה יתרת זכות).

השגה שהגיש מר פקטרוביץ על חיובי הארנונה התקבלה ושטח דירתו לצורך חיוב בארנונה הוקטן. כפועל יוצא מכך זיכתה אותו העירייה ונותרה יתרת זכות שעמדה לזכותו על חיובים עתידיים. הזיכוי לא כלל הפרשי ריבית והצמדה מכוח חוק הרשויות המקומיות.

העירייה לא חלקה על תיאור הנסיבות, אלא שטענה כי התובענה אינה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית כיוון שהמקרה שלו הוא תקלה נקודתית בלבד ואין בה כדי להעיד על אופן פעולתה. כמו כן טענה שסיבה זו אינה תביעה הכלולה בחוק. זאת ועוד בשל ההנחה העירייה צריכה לזכות אותו רק על הפרשי הצמדה כפי שעושה בפועל 

פסק הדין      

  • בית המשפט אישר את התובענה הייצוגית.
  • השופט קבע כי התובענה הייצוגית תנוהל בשמם של כל מי שבמשך התקופה של עשרים וארבעה חודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור היה זכאי, מכל סיבה שהיא להחזר בשל תשלום יתר לעירייה והיא לא שילמה לו הפרשי הצמדה וריבית בנוסף על סכום ההחזר.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

תביעת חוב ארנונה – טענת הודעה על חדילת חזקה

Categories: כללי

תא"מ 39025-06-16 עיריית רמת גן נגד נ' פנסו. בפני כבוד השופט עמית יריב, מתאריך 25.1.17.

מדובר בתביעה לתשלום חוב ארנונה כנגד הנתבע יחד עם שותפו על הסכם לשכירות נכס ברמת גן בסך 32,543 ₪.

ביום 24.02.2010 שלח הנתבע לעירייה הודעה בה צילום תעודת הזהות שלו, מספר הנכס ומספר חשבון משלם וכתב כי הפסיק להחזיק בנכס, ומעתה מחזיקה בו חברת נופר מטבחים בע"מ.

הטופס התקבל בעירייה ואף הוטבעה עליו חותמת "התקבל". התובע לא ציין בהודעה את מספר הרישום של החברה במרשם החברות (מספר ח.פ.) וכן לא ציין דרך ליצור קשר עמו או עם החברה, אך בשוליו ניתן להבחין בבירור מאיזה מספר פקס נשלח.

העירייה לא שינתה את שם המחזיק בנכס.

לטענת העירייה הנתבע לא קיים את החובה המוטלת עליו על פי פקודת העיריות, מאחר שההודעה שמסר איננה הודעת חדילה תקינה. לטענתה, לא מוטלת עליה החובה לחפש אחר שולח ההודעה על מנת לדאוג לתקינותה.

העירייה הוסיפה כי גם אילו ניתן היה לומר, שטענת הנתבע, שהמחזיקה בנכס הייתה נופר מטבחים, מדובר למעשה בתובע עצמו, שעה שמדובר בחברה של הוריו אשר הייתה בניהולו והוא מסר צקים בשמה.

לטענת הנתבע, העירייה לא שלחה לו מכתב מקדים כנדרש בחוק לפני שפתחה תיק הוצאה לפועל במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר.

התובע טען גם כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, והעירייה אשר השתהתה בגביית חובות אלו שנוצרו בין 2008 ל- 2010 אינה יכולה לגבות אותם כעת.

זאת ועוד, עיריית רמת גן על שלל פקחיה ידעה כבר מתחילת 2009 על נוכחות חב' נופר מטבחים בע"מ בנכס ועובדה היא כי פקח הגיע לנכס על מנת לגבות אגרת שילוט ע"ש החברה. 

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה.
  • השופט העיר לעירייה על אופן פתיחת התיק בבית המשפט, כמו גם לגבי הראיות שהוגשו מטעם העירייה.
  • השופט קבע כי סך חובו של הנתבע עומד על סך 7,029 ₪ בלבד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות, התש"ם – 1980 מיום העברת התיק לבית משפט זה (19.6.2016) ועד לתשלום המלא בפועל.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פסק דין של בית המשפט העליון – ניתן לעקל נכס של חייב שהחוב לא נוצר בגינו

Categories: כללי

עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נגד א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ. בית ה משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים. בפני כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, כבוד השופט י' עמית, כבוד השופט א' שהם, מתאריך 31.1.17.

הלכה לעניין מימוש  נכסים (שאינם נשוא החוב) על פי סע' 11א (2) לפקודת  המיסים גביה.

מאז בג"צ 7009/04 (עיריית הרצליה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'),לא אפשרו מרבית בתי המשפט המחוזיים לרשויות המקומיות לפעול למימוש נכס עליו נרשם שעבוד עפ"י סעיף 11 א 2 לפקודת המסים (גבייה). דהיינו, לא ניתן לרשות מקומית לממש נכס שבבעלות סרבן שאינו הנכס בו נוצר החוב.

בתי המשפט המחוזיים, בשורה של פסקי דין, ביטלו את השעבודים שנרשמו על נכסים אחרים וזאת לטענתם בשל העובדה שבבג"צ הרצליה נקבע, כי ארנונה אינה מס אחר אלא מס על המקרקעין בלבד, דהיינו שרשות מקומית יכולה לפעול למימוש נכס אך ורק מכוח סעיף 11 א 1 לפקודה בלבד.

לטענת עיריית ת"א, חוסר האפשרות לממש נכסים מכוח סעיף 11 א 2 לפקודה הביאה לנזק כלכלי עצום הנאמד במאות מיליוני שקלים לרשויות המקומיות, המהווה פגיעה ממשית בהכנסות הרשויות המקומיות אשר עושות שימוש בכספים אלו לשם מתן שירות לתושביהם.

עיריית תל אביב הגישה ערעור זה, לאור פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים שכאמור, לא אפשרו לממש נכסים עפ"י סעיף 11 א 2 לפקודה, ולאור העובדה שסברה, כי הפרשנות לבג"צ הרצלייה מוטעית, מאחר שלדעתה סוגיה זו כלל לא נדונה בכלל בבג"צ הרצליה וכן לאור העובדה, כי ניתן פרס לסרבני מס המחזיקים בנכסים שאינם בבעלותם ויוצרים בהם חובות כאשר הם בעלי נכסים אחרים ולאור הנזקים הכלכליים הכבדים שייגרמו מהשארת פסיקה זו של בתי המשפט המחוזיים על כנה

הערעור שהוגש נסוב על שאלה מרכזית אחת ויחידה שהינה: מהם מקרקעין שאותם רשאית רשות מקומית לשעבד בגין הימנעות מתשלום חוב ארנונה: האם כל מקרקעין שבבעלות החייב או רק מקרקעין שבגינם צמח החוב? וזו גם השאלה שהינה בפתיח פס"ד שניתן ביום 31/01/17.

פסק הדין

  • הערעור התקבל על ידי בית המשפט.
  • לאור מורכבות השאלה, ולאור העובדה שהרשויות המקומיות עשויות להינזק במאות מיליוני שקלים, במידה ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, יעמוד על תילו, החליטו שופטי ההרכב, כי דרושה קבלת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.
  • בחודש נובמבר 2016 הוגשה לבית המשפט העליון תגובת היועץ המשפטי לממשלה לאחר שבחן סוגיה זו לעומקה, ממנה עלה, כי היועץ המשפטי לממשלה תמך בערעור שהוגש על ידי העירייה ולמעשה קיבל את כל נימוקי הערעור ואף הוסיף עליו.
  • בניגוד לפסיקתם של מרבית בתי המשפט המחוזיים בארץ, בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע הלכה פסוקה שכן השאלה שבמחלוקת לא זכתה עד כה לדיון מעמיק בפני ביהמ"ש העליון.
  • ביהמ"ש העליון סבר, כי השארת פסק דינו של ביהמ"ש על תילו תיצור מצב אבסורדי. בפסק הדין מושא הערעור נקבע, כי חוב ארנונה מעניק לסרבן "חסינות" מפני שעבוד מקרקעין. תוצאה זו אינה הגיונית ואף מביאה לאבסורד, כאשר אין כל סיבה בגינה יש לייחס למחוקק רצון להגן ולהקנות חסינות לסרבן מס מפני הליכי גבייה כנגד מקרקעין שבבעלותו.
  • כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הערעור פה אחד וקבע הלכה פסוקה. במקרה כגון זה הנדון, שבו סרבן החזיק במקרקעין שבגינם צמח חוב, הרשות יכולה להטיל שיעבוד על מקרקעין אחרים שנמצאים בבעלותו, מכוח סעיף 11 א 2. חוב מס שצמח בגין מקרקעין מסוימים, בין אם מדובר בחוב ארנונה ובין אם מדובר בחוב מס רכוש, רכישה, שבח או כל מס אחר, ניתן לרשום בגינו שעבוד על מקרקעין אחרים של סרבן המס.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

מחלוקת בין בעלי נכס למחזיק אודות תקופת החזקה

Categories: כללי

עמ"נ 430/01  כלי גל סחר בע"מ נגד עיריית חיפה. בפני כבוד השופטת ש' וסרקרוג, מתאריך 18.6.17. 

ערעור על מיסי ארנונה על ידי חברת כלי גל סחר בע"מ, בהיותה שוכרת את הנכס, כנגד העירייה אודות תקופת החזקה בנכס בגינה חויבה בארנונה.

העירייה מצידה טוענת כי בעל הנכס מסר הודעה לעירייה, לפיה מועד עזיבתה של המערערת את הנכס היה ב-31/12/96. המערערת טוענת מנגד, כי החזקתה בנכס הסתיימה ב-1/10/96. הבעלים מסרו הודעה כתובה והמחזיקה שמערערת מעולם לא מסרה הודעה כנדרש לגבי המועד בו הסתיימו יחסי שוכר-משכיר בדירה.      .

רק לאחר שהחלו הליכי גבייה כנגדה, החלה החברה לנקוט בהליכים להסדרת החוב, וטענה כי נשלחו הודעות סותרות. ניסיונות שמטעם המערערת לברר את חשבונה, ולהגיע להסדר לסילוק החוב, לא צלחו.

פסק הדין   

  • השופטת החליטה לא לקבל את הערעור.
  • יש בסיס מסוים לטענת המערערת כי תוכן ההודעות שנשלחו אליה, לא היה בהן כדי להבהיר מהו החוב הנתבע ממנה, אולם הדין הוא עם העירייה.
  • הוכחת הפסקת ההחזקה בנכס, צריך שתעשה על-ידי מתן הודעה, והודעה זו צריך שתהא בכתב. החובה למסור הודעה בכתב מוטלת, גם על הבעלים וגם על המחזיק. במקרה זה נשלחה הודעה בכתב רק על ידי בעל הנכס.
  • מבחינת העירייה, נשלחו הודעות סותרות והשאלה היא, על סמך איזו הודעה מחויבת הרשות לפעול, ומה מידת מעורבותה של רשות מקומית בקשר לתום תקופת ההחזקה, במקרה כגון זה.
  • לדברי השופטת, שככלל, כשמדובר בגביית מס, וחיובי ארנונה הוא בגדר זה, יש לנסות ולאתר דרך גבייה פשטנית ככל האפשר, כדי לצמצם את עלויות הגבייה.
  • ראוי הוא כי הרשות הגובה לא תידרש למחלוקת, אם קיימת, בין "הבעלים" ל"מחזיק".
  • כפי שצוין, שאלה זו אינה צריכה להכרעה, מן הטעם הפשוט, שההודעה שנמסרה לעירייה לגבי תקופת ההחזקה, נמסרה על-ידי הבעלים בלבד. טענת המערערת, כי מסרה לפקידי העירייה הודעה שונה לגבי תקופת ההחזקה, אינה יכולה לשמש ראיה סותרת במקרה זה, בהעדר הודעה בכתב
  • בנסיבות אלה, תקופת ההחזקה הקובעת היא מלוא התקופה בה חויבה המשכירה (המערערת) על-ידי העירייה ולא ניתן להפחית מסכום החוב. יש לראות בהודעת העירייה, באמצעות הפקס, ביום 24/10/02, כמחייבת. אולם, בנסיבות העניין, אין ליתן צו להוצאות.

 

 *המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.   

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים