נכס לא ראוי לשימוש / סיווגו בהתאם

Categories: כללי

עמ"נ 52132-05-17  חבצלת מוסדות של השומר הצעיר (חל"צ) נגד עיריית חיפה. בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר, מתאריך 1.10.17.

ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה, אשר דחתה את ערר חל"צ בהשגה שהגישה, הן בכל הקשור לביטול חיוב הארנונה לשנת 2016, והן בכל  הקשור לבקשה לחיוב הנכס בארנונה מופחתת לפי סיווג ל"מגורים" במקום החיוב כפי שנעשה בפועל לפי סיווג "עסקים אחרים".

הנכס ממוקם בבניין אשר בקומה הראשונה בו מצויות חנויות, בעוד הנכס שהינו אולם ששימש לכנסים ואירועים, מצוי בקומה השנייה. הנכס עומד כיום ריק ולא נעשה בו שימוש בפועל.

פסק הדין

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט.
  • לא ניתן להתייחס לאולם בשטח העולה על 300 מ"ר כבניין שלגביו קיימת אפשרות שיותר על  פי היתר בנייה, לשמש כמחסן נלווה למגורים או כמגורים, והנכס אף אינו צמוד פיזית לדירה כלשהי.
  • ככל שהמדובר במחסן לצורכי עסקים, הרי הסיווג שניתן לנכס הרלוונטי הינו הסיווג המתאים – סיווג של "עסקים אחרים" (לגבי הנכס הרלוונטי לא מתקיימות ההגדרות של "מחסן לוגיסטי", "מחסן ערובה", או "מחסן אחסנה בתשלום" כמשמעותן בצו המיסים).
  • באשר לצורך להתחשב במצבו הפיזי ובמאפייניו של הנכס, נאמר, בפסק דין אחר בעניין "שותפות האחים כיאט,:

"עולה מהפסיקה, כי המבחן לבחינת שאלת "השימוש האפשרי על פי דין" הוא מבחן כפול, לפיו יש   לבחון תחילה את הייעוד התכנוני של הנכס, על מנת לדעת אלו שימושים הדין מאפשר, ולאחר מכן  יש לבחון את מצבו הפיזי ומאפייניו של הנכס, בכדי לדעת אלו   שימושים הנכס מאפשר. השילוב של שתי בחינות אלה יקבע את השימושים האפשריים בנכס (…) בסופו של יום יש לקבוע, מה הם השימושים האפשריים בנכס, ומהם לבחור את הסיווג בעל התעריף הנמוך ביותר".

  • עולה מהאמור לעיל, כי גם בעניין "שותפות האחים כיאט", ניתן משקל למצבו הפיזי ומאפייניו של הנכס. על כך שלא ניתן להתעלם ממצבו הפיזי של הנכס ומהשאלה מה השימוש שניתן לעשות בנכס לאור מצבו הפיזי.
  • השופטת ציינה כי גם אם הייתה נוקטת בגישה כגרסת המערערת, וקובעת כי יש להתחשב בתב"ע בלבד ובאפשרויות השימוש בנכס לאור מאפייניו הפיזיים ולא בהיתר הבניה הספציפי שניתן לנכס, תוך לקיחה בחשבון כי קיימת אפשרות עקרונית לקבלת היתר בניה לשימוש שחיובו בארנונה הינו נמוך יותר, עדין בעניין זה, בהעדר נתונים פיזיים המאפשרים שימוש למגורים, דין הערעור להידחות.
  • אם בעתיד יתרחש שינוי במצב הפיזי של הנכס, אין מניעה כי בעקבות שינוי זה ישונה הסיווג  לצורך חיוב בארנונה.
  • לאור האמור לעיל, בהתחשב בלשונו של צו המיסים הקובע את הסיווגים והתעריפים לעניין ארנונה לשנת 2016 בעיריית חיפה, בהתחשב בתב"ע החלה על הנכס, בהיתר הבנייה שניתן ובמצבו הפיזי של הנכס ,שאינו יכול לשמש, כפי שהוא כיום, למגורים, דין הערעור להידחות וחיוב הנכס הריק בארנונה לפי סיווג של "עסקים אחרים", נעשה כדין.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

ביטול שעבוד על נכס בגין חוב בגין התיישנות

Categories: כללי

עע"מ  8968/14  יצחק שטרית נגד עיריית טבריה. בפני כבוד הנשיאה מ' אור, כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין וכבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) ס' ג'ובראן מתאריך 31.8.17.

נדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים.

המערער הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת עתירה מנהלית לביטול שעבוד סטטוטורי שעיריית טבריה הטילה על נכס מקרקעין שבבעלותו בשל חוב ארנונה. זהו ערעור לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, דחה את העתירה על הסף מחמת שיהוי ואי ניקיון כפיים.

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל את העתירה והגיע למסקנה שלא היה מקום לדחות על הסף את העתירה במחוזי מחמת שיהוי או אי נקיון כפיים של המערער.
  • התנהלותו של המערער אכן לא הייתה נאותה, והראיה לכך היא התהפוכות והשינויים שידעה התשתית העובדתית שהוצגה על ידו לבית המשפט המחוזי על אף שהייתה מוטלת עליו חובה להציג תשתית עובדתית מלאה עם הגשת העתירה.
  • אולם, בנסיבות המקרה, אין מקום לדחות את העתירה על הסף בשל התנהלותו הקלוקלת של המערער שכן לצד התנהלות זו, לא ניתן היה להתעלם, גם מהמחדלים הדיוניים של העירייה. התנהלותה הדיונית הבעייתית של העירייה מנטרלת בנסיבות העניין את הפגם שנפל בהתנהלותו הדיונית הבעייתית של המערער.
  • טענת הסף השנייה שהתקבלה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים הייתה טענת השיהוי. בית המשפט העליון מקבל את הטענה בדבר השיהוי, על אף שמועד תחילת מניין הימים שונה מכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.
  • ואולם, הלכה היא כי דינה של עתירה שהוגשה בשיהוי אינו מחייב בהכרח סילוק על הסף. לבית המשפט שמור שיקול הדעת להאריך את המועד להגשת העתירה והוא רשאי לחרוג מסד הזמנים הקבוע בתקנה.
  • בהתחשב בכל אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים (מחוזי) משקיבל את טענת השיהוי והורה על דחייתה של העתירה על הסף.
  • באשר לטענת ההתיישנות: בחינת טענות הצדדים לגופן בראי התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים מלמדת, בבירור, כי חלף פרק זמן של למעלה משבע שנים בין המועד שבו הפך החוב חלוט לבין המועד שבו נקטה העירייה, לראשונה, הליכים מנהליים לגבייתו. משכך בדין טען המערער כי חובו הנטען לעירייה – התיישן.
  • על כן החליטו השופטים לקבל את הערעור ולהורות על ביטול הליכי הגבייה שנקטה העירייה בעניין חובותיו הנטענים של המערער ובכלל זה על ביטול השעבוד והערת האזהרה שנרשמו על הנכס האחר של המערער.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

נכס לא ראוי + הנחה בארנונה

Categories: כללי

עת"מ 63024-06-16 בן חמו נגד עיריית חיפה. בפני כבוד השופט רון סוקול, מתאריך 26.7.17.

חיה בן חמו היא בעלים של דירה בחיפה, אולם הדירה אינה משמשת למגורים מזה שנים רבות.

מיום 1.1.2008 פטורה הגברת בן חמו מתשלום ארנונה בגין החזקתה בדירה וכי העירייה קיבלה את טענתה שהדירה אינה ראויה ואינה משמשת למגורים. המחלוקת מתמקדת רק בטענות העותרת ביחס לתקופה שקדמה ליום 1.1.2008.

העותרת טוענת כי הדירה לא הייתה ראויה לשימוש למגורים, כבר מיום שנרכשה על ידה. העותרת מדגישה כי פנתה לעירייה כבר בשנת 1999, וגם אם לא ידעה לנסח טענותיה, הרי שכבר בפניה זו הבהירה כי הדירה אינה ראויה לשימוש. העותרת מוסיפה ומדגישה כי הדירה נותקה ממערכת החשמל והמים, נותרה נטושה ומוזנחת וללא כל יכולת שימוש.  על כן מבקשת לבטל את דרישת העירייה לתשלום ארנונה.

העירייה מצידה טוענת כי על פי פקודת העיריות, על הטוען לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס הרוס, מוטל הנטל להוכיח את מצב הנכס. בקשה לפטור ללא ראיות על מצב הנכס אינה יכולה לזכות את המחזיק בפטור.  העירייה מבהירה כי עד שנת 2008 לא הובאו כל ראיות לגבי מצב הנכס. על כן אין להכיר בפטור רטרואקטיבי.

זאת ועוד, טוענת העירייה כי המועד להשיג על החלטה זו לתקופה הזו, חלף זה מכבר.

פסק הדין

  • השופט דחה את העתירה וקבע כי אין מקום להורות על ביטול חיובי הארנונה.
  • על פי הפסיקה, תקופת הפטור מוגבלת, אלא אם נשלחה הודעה נוספת על ידי המחזיק. עוד צריך להדגיש, כי על פי פקודת העיריות, הפטור מתשלום מוענק רק מיום מסירת הודעה ולא יינתן פטור רטרואקטיבי.
  • זאת ועוד, מצבו של נכס עשוי להשתנות מעת לעת. נכס שהיה תקין וראוי לשימוש עלול להינזק ומאידך, נכס הרוס עשוי לעבור שיפוץ והתאמה לשימוש מחודש. על כן, נדרשת הודעה בזמן אמת שתעמיד את הרשות המקומית בפני מצבו של הנכס בשנת המס מושא החיוב
  • חשוב להזכיר כי המבחן להערכת מצבו של הנכס, הוא מבחן אובייקטיבי. אין די בכך שהמחזיק סבור כי הנכס אינו ניתן לשימוש, אין די בכך שהמחזיק חושש מהתנהגות השכנים או אחרים, ואין די בכך שהנכס אינו תואם את רצונותיו של המחזיק.
  • עוד העיר השופט, כי מתן הודעה בדבר מצבו של הנכס הוא תנאי מהותי לזכאות לפטור, שכן רק מרגע מתן ההודעה יכולה העירייה לבדוק את הנכס ומצבו ולהתייחס לטענת המחזיק. עם זאת, הלכה היא כי בנסיבות חריגות, במסגרת חובת ההגינות המוטלת על העירייה, יראו בידיעה של העירייה בדבר מצבו של הנכס כתחליף למתן הודעה
  • ניתוק הנכס מחשמל ומים מעיד אמנם כי לא נעשה בדירה שימוש, אולם העדר שימוש אינו תנאי מספיק לקבלת הפטור.
  • כך או כך, התקנות אינן מאפשרות לרשות להעניק הנחה רטרואקטיבית, דהיינו אינן מאפשרות להעניק הנחה לגבי שנות מס שהסתיימו. יתירה מזו, מתן הנחה עשוי להיות מותנה בתנאים שונים ובמיוחד התנאי הקבוע בתקנה 20 לתקנות, לפיו אם לא תשולם יתרת הארנונה עד תום שנת המס, תבוטל ההנחה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

האם קיימת זכות קיזוז של חוב ארנונה כנגד חוב העירייה ?

Categories: כללי

תא"מ 9541-05-11 מועצה מקומית חצור הגלילית נגד ויקטור רוסיליו. בפני כבוד השופטת שאדן נאשף – אבו אחמד.

תאמ (עפ') 9541-05-12 מועצה מקומית חצור הגלילית נ' ויקטור רוסיליו

בפני השופטת הונחו שתי תביעות כספיות:

  • תביעת המועצה לחייב את הנתבע בגין חוב ארנונה, היטל, אגרה או דמי השתתפות עבור נכסים המוחזקים על ידו
  • תביעה של מר רוסיליו הטוען את "טענת הקיזוז" כנגד חוב הארנונה מהתביעה הראשונה מהנימוקים הבאים:
  • מכוח התחייבות של בעלי תפקידים שונים במועצה כלפיו.
  • חוב שכירות בגין שימוש בנכס שלו על ידי אחד ממטופלי מחלקת הרווחה של העירייה למשך שלוש שנים, על פי בקשתה.
  • חיוב יתר בגין שטח חנות עודף. 

פסק הדין

  • השופטת קיבלה את התביעה של המועצה על תשלום חוב הארנונה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לגבי תביעת מר רוסיליו, השופטת קיבלה חלקית את התביעה וחייבה את המועצה לשלם אף היא לתובע.
  • שאלת קיזוז כנגד חוב ארנונה הינה סוגיה שטרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון ולגביה קיימת  מחלוקת פוסקים.
  • לפי גישה אחת, השירותים המסופקים על ידי רשות מקומית כנגד חוב הארנונה אינם בזיקה ישירה לתשלום ספציפי או לתושב ספציפי.
  • אף לפי הגישה המרחיבה המכירה בזכות הקיזוז של אזרח מתוך חובות שהרשות חבה לו, עדיין יש לבחון קיומה של הסכמה או הכרעה באשר לקיומו של חוב קצוב אותו חבה הרשות לנישום.
  • משכך, קיזוז חובות ארנונה כנגד חובות אחרים של המועצה לאדם, על דעתו הסובייקטיבית של כל תושב, עשוי אם כן לפגוע במערך מתן השירותים לכלל הציבור.
  • לפיכך נפסק, כי חובות מס וארנונה אינם ברי קיזוז אלא אם נקבעה לגביהם הוראת חוק מיוחדת.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

האם דרשה העיריה תשלום ארנונה, בהסתמך על תאוריה משפטית המנוגדת לעובדות שלא במחלוקת?

Categories: כללי

עמ"נ 32270-06-16 סלומון נגד מנהל הארנונה של עיריית חיפה. בפני כבוד השופט אברהם אליקים, סגן נשיא, מתאריך 1.6.17.

תושב חיפה לשעבר, מערער על החלטת ועדת הערר, במסגרתה נדרש לשלם ארנונה בסכום של מאות אלפי שקלים, בגין נכס אותו נטש לפני עשרות שנים.

לטענתו, מסר את מפתחות הבית לבעליו עוד בשנות השבעים, חדל לגור בנכס (על כך גם העידו בעליו), עבר להתגורר בעיר אחרת בה שילם ארנונה כדין, ולמרות זאת בחרה הועדה לקבוע כי המערער הוא המחזיק בנכס, משלא הוכח כי מסר הודעה על כך לפי פקודת העיריות, ועל פי המצב המשפטי לפי חוק הגנת הדייר.

בתחילה טענה העיריה כי אין ברשותה את דרישות התשלום משום שלא שמרה עותק. לאחר מכן, טענה העירייה כי על פי תדפיס מחשב בוצעו בעניין פעולות גביה ואף בוצעו תשלומים, טענה הסותרת את גרסתה הראשונית לפיה במשך כשלושים שנה, לא נעשו הליכי אכיפה כלשהם נגד המערער. 

פסק הדין  

  • הערעור התקבל במלואו.
  • השופט לא מצא לנכון להשיב את הדיון לוועדת הערר.
  • נקבע, כי "זגזוג" נציג העירייה בין גרסאותיה יכול בהחלט להפחיד את "האזרח הקטן", שלא יכול להבחין בפני מה הוא עומד. נקבע כי כאשר עיריייה טוענת בדבר דרישות תשלום, חובתה כגוף מנהלי להציג אותן בפני הגוף הדן בסוגיה, ולו על מנת לברר את זיקתו של אדם לנכס.
  • עוד נקבע, כי הבדלי הגרסאות השונות של העיריה מעידים על שרירות ליבה והתעלמותה מהאזרח ומזכויותיו. בהתנהגותה זו, כך נקבע, יש משום פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
  • על פי בית המשפט, החלטתה של ועדת הערר, מהווה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, ולא זו אף זו, נקבע כי על פי הראיות והעדויות שעמדו בפני העיריה היה ברור כי למערער אין כל זיקה לנכס, והתנהגותה של העיריה אינה של רשות מנהלית הגונה. העירייה אף לא טרחה במהלך 38 השנים לבקר בנכס ולוודא כי נמצא שם.
  • האזרח נאלץ במשך 4 שנים להיות מעורב בהליכי השגה וערר ובערעור מנהלי שנדון עתה.
  • נקבע כי האטימות חסרת הרגש של העירייה מחייבת ביטוי בהוצאות משפט, כפי שאכן נקבעו.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

סיווג נכס ארנונה

Categories: כללי

עמ"נ 30599-05-16 יובל סיגלר תקשורת בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. בפני כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, מתאריך 3.1.17.

הערעור מתייחס להחלטת ועדת הערר של העירייה בה נדחתה טענת המערערת, כי יש לסווג את הנכס שבשימושה, לצרכי ארנונה, בסיווג של "מלאכה" או "בית מלאכה".

ועדת הערר קבעה כי השימוש בנכס אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך הסיווג כמלאכה ותעשיה ולצורך זיהויה של פעילות ייצורית, כלומר – מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי, מבחן ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות.

לדברי הועדה, לא נטען  וממילא לא הוכח, כי פעילות העוררת בנכס כמפורט לעיל, מהווה יצירת מוחשי אחד ממוחשי אחר. עוד קבעה הועדה כי המוצר הסופי אינו עומד במבחן הכלכלי או במבחן ההנגדה.

ועדת הערר קבעה, בהסתמך על הראיות שהיו בפניה ועל ניתוח הפסיקה הרלוונטית, כי פעילות העוררת אינה נכנסת להגדרת סיווג "מלאכה", שכן "אין פעילות העוררת להפקת עיתונים או מגזינים כדוגמת "אטמוספרה" עונה על המבחנים שנקבעו בפסקי הדין להגדרת נכס תחת סיווג מלאכה ותעשיה"  

פסק הדין

  • הערעור נדחה על ידי בית המשפט
  • פעילות הכתיבה, העריכה והגרפיקה של המערערת היא פעילות דומה שהייתה נושא לדיון בעניין "עם עובד", שם נדחתה הטענה כי יש לסווג את הנכס בו מתבצעת הוצאת ספרים בסיווג מלאכה ותעשיה, לאחר שנקבע כי עיקר הפעולות המתבצעות בנכס הן פעולות של יצירה רוחנית וכן פעולות עסקיות מובהקות כמו שיווק ויחסי ציבור, ונמצא כי:

"כל אלה הם שירותים רעיוניים, עסקיים, שאין בינם לבין תעשיה דבר. פעילות ההדפסה והכריכה של הספרים נעשית מחוץ לנכס, בבתי דפוס חיצוניים…  כדי להיכלל בסיווג 'תעשיה ומלאכה' יש צורך לקיים פעילות ייצורית. משמע, יצירת "יש מוחשי בנכס ויש מוחשי אחר". סינון כתבי יד, עריכה, הגהה, שיווק והפצה, אינם יצירת "יש מוחשי בנכס מיש מוחשי אחר".

  • הלכת עם עובד הפכה להלכה חלוטה, לאחר שבית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה לגביה.
  • הלכת "עם עובד", על הקביעות העובדתיות שבה, תואמת את העניין שבפסיקה זו ותואמת גם את מסקנותיו של בית המשפט בפס"ד "תכלת תקשורת", שניתן לאחרונה. גם שם נדונה פעילותו של נכס שבו מתבצעת פעילות של הוצאה לאור של כתבי עט שונים ואשר סווג לצרכי ארנונה בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". בית המשפט קבע כי אין מקום לשנות מסיווג זה.
  • כבוד השופטת לא מצאה שוני בין עניינה של תכלת תקשורת לעניין ערעור זה.
  • גם במקרה זה אין מדובר בפעילות ייצורית או בתהליך של יצירת יש מוחשי אחד מ-יש מוחשי אחר, ואין בה מאפיינים של עבודת ייצור ותעשיה.
  • מדובר בפעילות הדומה לכל תהליך יצירתי אחר של חשיבה, עריכה והגהה על ידי בעלי מקצוע, גם בהנחה שאכן מתבצעת כתיבה בנכס כטענת המערערת (ולא רק על ידי כותבים פרילנסרים), ואין בינה לבין הליך של יצור מוצר סופי מחומר גלם ולא כלום.
  • זאת ועוד, בנכס מתבצעת גם פעילות מסחרית של ניהול משרדים, הנהלת חשבונות, פרסום  ושיווק, כטענת המערערת עצמה, שאף היא אינה מהווה פעילות תעשייתית ואינה יכולה להיכלל בהגדרה של שימוש תעשייתי.
  • בנסיבות אלה, אין בעובדה שניתנו פסקי דין שונים בשנים עברו, בהתייחס להוצאות לאור אחרות, אשר אליהם הפנתה המערערת בטיעוניה, כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיעה ועדת הערר.
  • פעילות המערערת נבחנה לגופה על ידי ועדת הערר ותוארה כהווייתה.
  • פעילות זו עולה בקנה אחד עם הסיווג של "משרדים ושירותים", כפי שנקבע לנכס ע"י המשיב וכפי שקבעה וועדת הערר.
  • ככל שיש צורך לחזור ולהדגיש, נאמר שוב, כי  ההכרעה בשאלת הסיווג מבוססת על בדיקה עובדתית של מאפייני הנכס והפעילות המתבצעת בו, ובמקרה דנן היא מעוגנת היטב בממצאיה של ועדת הערר ובנתונים שהובאו לפניה, מטעם המערערת עצמה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

סיווג נכס ריק

Categories: כללי

עמ"נ 71031-11-16 מ.ד.ש.ד. נכסים נגד מנהל ארנונה של עיריית חיפה. בפני כבוד השופט אברהם אלקים , סגן נשיא, מתאריך 21.5.17.

נכס ריק מחויב בארנונה על פי השימוש המותר הזול ביותר. נתגלעה מחלוקת כיצד יחויב נכס שלפני שנבנה היה מיועד להיות חניון תת קרקעי בבניין משרדים אך בפועל הבניין לא נבנה. הנכס לא שימש בעבר כחניון ואין בכוונת בעליו לעשות בו שימוש בעתיד כחניון (גם לא בתשלום).

חברת מ.ד.ש.ד נכסים טוענת כי השימוש היחיד המותר לאותה קומה תת קרקעית היא חניון ולכן ביקשה לסווג את הנכס כחניון במרכז קניות או לחילופין כחניון בתשלום, לצרכי ארנונה.

העירייה מצידה טוענת כי הנכס הוא בעל פוטנציאל לשמש כנכס טפל לנכס אחר שאינו חניון ומכאן לסווגו כ "עסקים אחרים" .

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל את הערעור.
  • השופט קבע כי יש לסווג את הנכס הריק שנמצא בקומת המרתף בסיווג חניונים.
  • בנימוקיו ציין השופט כי אין מחלוקת כי הנכס לא שימש ואין כוונה כי ישמש כחניון בתשלום ולכן לטענת העירייה יש לנכס שימוש פוטנציאלי אחד בלבד, שטחי לוואי ושירות הטפלים לשטח עיקרי אחר אינו מתקבל כיון שאין לנישום זכויות בשני נכסים שניתן לראות את האחד כנכס עיקרי ואת השני כטפל לו.
  • המערערת היא הבעלים של הנכס/קומת החנייה, אין בבעלותה נכס אחר באזור ולכן לא ניתן לראות את קומת החניה כנכס טפל, אלא היא העיקר.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הודעה על תפיסת / חדילת חזקה

Categories: כללי

עמ"נ 14032-04-15 מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ נגד עיריית תל אביב. בפני כבוד השופטת עמיתה יהודית שטופמן, מתאריך 1.1.17.

ערעור מנהלי שהגישה חברת מ.צ.פ אחזקות נדלן בע"מ כנגד החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב אשר דחתה את העררים שהגישה המערערת כנגד החלטת מנהל הארנונה , וקבעה כי תשלום הארנונה שחויבה בו בגין שנות המס 2013-2014 הושת עליה כדין.

הנכס הוא חניון ומחויב בארנונה בספרי העירייה על שם חב' חלקה 162  שהגישה עררים בשנים 2004-2008 בטענה כי היא אינה מחזיקה בכל החניון, אולם טענותיה נדחו. בעקבות דחיית העררים הגישה חב'  חלקה 162 ערעור מנהלי, אשר התברר בפני כבוד השופטת רות רונן. במסגרות הדיון בערעור המנהלי המליצה כב' השופטת רונן כי העירייה תפנה לבעלי החניון ולמחזיקים השונים הרשומים ע"ג שילוט החניון, במטרה להסב את חיובי המס על שם המחזיק בחניות.

מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ טוענת כי מדובר בדרישת תשלום בגין נכס שאינו מוחזק על ידה ולא הוחזק על ידה בשנות המס המדוברות. בנוסף, המערערת טוענת כי שגתה ועדת הערר לענייני ארנונה שדחתה את ערר המערערת, בקובעה כי המערערת לא הודיעה כראוי על שינוי שם המחזיק בחניות.

העירייה מצידה טענה כי דין הערעור להידחות, שכן עיקרו דן בשאלות עובדתיות הנתונות להכרעתה של ועדת הערר, שאין מקום להתערב בהן במסגרת ערכאת הערעור. לכן טענה העירייה  כי החלטת ועדת הערר מצויה ללא ספק במתחם הסבירות, ולכן על בית המשפט  להותיר את החלטת הועדה על כנה. ההלכה קובעת כי רק במקרים בהם החלטת ועדת הערר חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני יתערב בית המשפט, והתערבות כזו תיעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים.

לטענתה הלכה פסוקה היא כי בית המשפט המנהלי אינו מתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי ועדת הערר אלא אם נפלה טעות בולטת על פניהן.

פסק הדין

  • השופטת דחתה את הערעור
  • בנימוקיה קבעה כי בפקודת העיריות קיים סעיף המבהיר היטב כי קיימת חובת הודעה לעירייה על כל שינוי במחזיקו של נכס המחויב בארנונה. הסעיף מפרט כי ההודעה תפרט את שמו של השוכר, אך שותק לגבי הפירוט הנדרש בקשר לנכס עצמו.
  • עולה בבירור, אפוא, כי על המחזיק בנכס ע"פ רישומי העירייה, שברצונו להסב את הנכס לשמו של מחזיק אחר, מוטל הנטל להוכיח כי לנכס מחזיק אחר, וזאת על דרך הודעה כמפורט בחוק, באופן מסודר ומפורט.
  • מספר הנכס של החניות איננו מופיע על הבקשה עצמה, ולא קיים טופס בקשה אחר הנושא את פרטי החניות.
  • השופטת לא סברה כי העותרת עמדה בחובת ההודעה המפורשת העולה מפקודת העיריות.
  • לשון הסעיף אינה מפרטת באלו חניות ספציפיות מדובר, ולא חולק שום מידע המאפשר למשיבה המעיינת בחוזה לדעת אלו חניות שוכר המשכיר. המערערת טוענת כי "אין זה סביר שהסכם השכירות יהווה אסמכתא ראויה לעדכון הנכס הראשי ולא יהווה אסמכתא ראויה לעדכון נכס החניה". חוזה השכירות איננו יכול להוות אסמכתא לעדכון נכס החניה, משלא מפורטים בו פרטי החניה.
  • שגתה המערערת בכך שלא הודיעה לעירייה על שינוי המחזיקים בחניות כנדרש על פי דין.
  • הצדק עם העירייה. הדיון מתייחס לנקודת זמן ספציפית בה ועדת הערר (ומנהל הארנונה לפניה) קיבלו החלטה בהתייחס לכלל הראיות שהיו בפניהם. בהתאם לכך, החליטה הועדה כי לא ניתן לקבוע שהעברת הבעלות על החניות נעשתה כנדרש, וכי הן אינן מסומנות באופן ספציפי.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

חיוב בניגוד להסכם פשרה/חיוב רטרואקטיבי

Categories: כללי

עת"מ 15026-09-16 קנית השלום השקעות בע"מ נגד עיריית עכו. בפני כבוד השופטת בטינה טאובר, מתאריך 30.4.17.

עתירה כנגד העירייה המחייבת בארנונה שטחים משותפים במתחם קניון עזריאלי בעיר עכו, שלא בהתאם להסכם פשרה, שנחתם בין העותרת לעיריית עכו בדצמבר 2013, אשר נועד להסדיר, לכאורה, את חיוב הארנונה בגין שטחים אלה החל ממועד הקמת הקניון בשנת 2011.

צו הארנונה של העיר עכו לא היה מותאם בזמנו לנכס מסוג זה, בשים לב לאזור בו הוקם, כאשר, בין היתר, צו הארנונה של העירייה לא כלל הוראה לעניין חיוב השטחים המשותפים בקניון.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת, בנוגע לחיוב הארנונה של הקניון, הן לעניין השטח העיקרי והן לעניין השטחים המשותפים, אשר כללו שטחים טכניים, שטחי חירום, שטחי חנייה, שטחי מעבר וכדומה. עמדת העירייה הייתה, כי השטחים המשותפים יחויבו לפי התעריף העיקרי, הקבוע בצו הארנונה לנכס, המצוי באזור א'.

החברה הגישה העותרת השגה וערר במסגרתם טענה, כי היא אינה מחזיקה בכלל השטחים המשותפים וכי יש לחלק שטח זה בין המחזיקים השונים.

כמו כן טענה כי בהיעדר הסדרה מפורשת בצו הארנונה, לנושא חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים, חיוב השטחים המשותפים בקניון לפי הסיווג היקר,  הינו שגוי ובלתי סביר באופן קיצוני, שכן לשטחים המשותפים בקניון יש מעמד מיוחד של מעין רחוב והם אינם אמורים להיות מחויבים לפי התעריף העיקרי. כמו כן, טענה העותרת, כי חיוב בשטחי החניה לפי התעריף הגבוה הינו בלתי סביר באופן קיצוני, שעה שבצו הארנונה קיים סיווג לחניון בתשלום ולקרקע לחניה.

בוועדת הערר לענייני ארנונה הוצא כי הצדדים ינסו למצות את המחלוקות ביניהם מחוץ להליך הערר. ואכן נבנה הסכם פשרה, שהסדיר את חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים בקניון החל ממועד הקמתו בשנת 2011. ועדת הערר נתנה תוקף להסכם הפשרה. סוכמו הסיווגים השונים והתעריפים. כמו כן הועברו השטחים המשותפים בחלקים ל שוכרים השונים.

אלא שלפי טענת החברה, במהלך שנת 2016 שלחה העירייה לחברה ולכל המחזיקים בנכסים בקניון הודעות שומה מתוקנות. במסגרת הודעות השומה המתוקנות שונו השטחים המשותפים, המיוחסים לכל שוכר (על כך העותרת אינה מלינה). כמו כן, שינה המשיב את סיווג חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים, באופן בו כל השטחים חויבו לפי הסיווג היקר,  וזאת בניגוד להסכם הפשרה. המשיב החיל שינוי זה באופן רטרואקטיבי, החל מראשית שנת 2015.

חברת קנית השקעות פנתה לעירייה וביקשה לתקן את הטעות ולחייב את המחזיקים, בהתאם להוראות הסכם הפשרה. העירייה מצידה השיבה כי תיקון השומות לא נעשה מחמת טעות, אלא שהתיקון נובע מהחלטה מודעת של העירייה, אשר בחנה את חיוב שטחי המחזיקים ותיקנה את שומות הארנונה של כל המחזיקים. המשיב ציין, כי אמנם נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, ואולם, העירייה סבורה, כי הסכם הפשרה אינו מתייחס לחיוב בשטחים "שאינם בחזקת הקניון, אלא בחזקת המחזיקים השונים". כן ציין המשיב, כי לאחר בדיקה התברר, כי החיוב של השטחים המשותפים לפי הסיווג בתעריף המופחת אינו מותר, על פי צו הארנונה של העירייה.

העתירה הנוכחית היא ההשגה של חברת קנית השקעות על החלטת העירייה בהתנערותה מהסכם הפשרה עליה חתמו. תיקון שומות הארנונה של המחזיקים בקניון, ובכלל זה שומת השטחים שבחזקת העותרת עצמה, תוך התעלמות מהוראות הסכם הפשרה, לא נעשה כדין ומהווה סטייה מהתנהגות תקינה של הרשות וסטייה ממתחם הסבירות, זאת על רקע העובדה, כי המשיב לא הצביע על כל שינוי רלבנטי, המצדיק את הפרת ההסכם, וכאשר התנהלות המשיב הצביעה על המשך קיומו של ההסכם לאורך מספר שנות מס, באופן שהביא להסתמכות העותרת, כי ההסכם ימשיך להתקיים.

לטענתם התנהלות העירייה, ביחס להפרת הסכם הפשרה, מהווה התנהלות בחוסר תום לב קיצוני. בעניין זה נטען, כי הצדדים הגיעו להסדר צופה פני עתיד, המסדיר חיוב שטחים אלה, לאחר שהעירייה הבינה, כי חיוב השטחים כולם לפי סיווג גבוה (הקבוע לנכסים באזור א', סוג ה') הינו בעייתי ויוצר חוסר סבירות קיצוני ואפליה, הן ביחס לעסקים אחרים ברחבי העיר עכו והן ביחס לשטחים משותפים בקניונים ברשויות מקומיות אחרות.  העירייה מבקשת להתנער מהסכם הפשרה, שלא כדין.

העירייה מצידה ביקשה לדחות את העתירה על הסף, הן מחמת היעדר יריבות וחוסר סמכות עניינית, והן לגופה.

לטענתה חברת קנית אינה רשאית להעלות טענות כנגד שומות ארנונה שנשלחו למחזיקים אחרים, לא כל שכן, שעה שחלק מן המחזיקים השונים בקניון התנהלו ו/או מתנהלים אל מול עיריית עכו בהליכים משפטיים, שעומדים בפני ועדת ערר. אין סיבה שהעותרים, שמחזיקים רק בכ-3.21% בלבד משטח הקניון, יתנהלו במקביל בסוגיות דומות במסגרת העתירה.

עוד טען המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה, מאחר שטענת סיווג השטחים המשותפים לצורך חיוב בארנונה, דרכה להתברר בפני ועדת הערר ולא בפני בית המשפט במסגרת עתירה מנהלית.

עוד נטען על ידי העירייה, כי לאור התנהלות חברת קנית, לא ברור כיצד העותרת טוענת לפגיעה בעקרון ההסתמכות שלה, שעה שבכל עת ולפני כל גוף שיפוטי היא הציגה מצג, לפיו הקניון לא פעל כדין, והעבירה הודעת בעלים שגויה, שאינה תואמת את המצב העובדתי הנכון, במטרה להתחמק מתשלום מס אמת.  התנהלותה חסרת תום הלב מספיקה כדי להתיר את החיוב הרטרואקטיבי על כנו ולקבוע, כי מדובר בחיוב שנעשה בסמכות וכי מדובר בחיוב סביר.

המשיב הוסיף וטען, כי הסכם הפשרה מנוגד להוראות צו הארנונה של העירייה. על כן, בהיעדר סיווג שמאפשר חיוב של 50% מהתעריף בצו הארנונה, התאימה העירייה את החיובים לצו הארנונה ולמצב המשפטי שחל בעניין. זאת ועוד העירייה רשאית להשתחרר מהסכם הפשרה. זהו הסכם שלטוני, המבטא הסדר חוזי בין רשות מקומית לבין האזרח, בנוגע להפעלת סמכות שלטונית בעניין גביית מיסי ארנונה. הלכת ההשתחררות חלה גם על רשויות מקומיות וכי גביית מס האמת ושמירה על הקופה הציבורית גוברים בנסיבות העניין על קיום הסכם הפשרה, שכן הפגיעה שתספוג העותרת בגין אי כיבוד ההסכם הינה כאין וכאפס, לעומת הנזק שעלול להיגרם לעירייה, ובכלל זה לכל הנישומים ברחבי העיר, אשר יקופחו מאפליה פסולה.

עוד טענה העירייה, כי בענייני מסים ידוע, כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה ונתונה לבדיקה מחודשת, כך שהסדרי פשרה שנחתמים עם הרשות אינם מחייבים לנצח. נטען, כי במקרה הנדון, הסכם הפשרה לא נקצב בזמן ובנסיבות אלה, אין ספק, כי הסכם, שלא נקבעה תקופת תוקפו, ניתן לביטול, וודאי לאור שינויים במצב העובדתי והמשפטי.

הועלו על ידי העירייה גם שתי טענות מקדמיות, לשם דחיית העתירה על הסף, ואלה הן: טענת היעדר יריבות וטענת חוסר סמכות עניינית.

פסק הדין

  • העתירה התקבלה חלקית.
  • תחילה דחתה השופטת את שתי הטענות המקדמיות:
    • טענת המשיב להיעדר יריבות אינה יכולה לעמוד. משעניינה של העתירה הוא נסיגת עיריית עכו מהסכם הפשרה שנחתם בינה לבין העותרת, תוך חיוב העותרת וכן יתר השוכרים והמחזיקים בשומת ארנונה רטרואקטיבית, אין בידי לקבל את טענת המשיב, להיעדר יריבות בין העותרת למשיב, ודין טענה זו להידחות.
    • חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, מסמיך את בית המשפט לדון בענייני ארנונה לפי כל דין. בתי משפט לעניינים מנהליים מוסמכים לדון בכל טענה אחרת הנוגעת לארנונה. בשורה של פסקי דין, נקבעה ההלכה, לפיה כאשר עסקינן באחת מהטענות המפורטות בחוק הערר, על החייב בארנונה להעלות את הטענות האמורות במסלול שנקבע לשם כך בחוק הערר, ואין מקום לפנות לבית המשפט כערכאה ראשונה. אין חולק, כי שאלת סיווג השטחים המשותפים וגודלם, כמו גם שאלת זהות המחזיק בשטחים המשותפים, הינן מסוג השאלות הכלולות בחוק הערר. לכן, על הטוען להן למצות את ההליכים בעניינן תחילה בהליכים הקבועים לשם כך בחוק הערר, ובכלל זה בפני ועדת הערר, ואזי לפנות לבית המשפט.
  • השופטת קבעה כי החלטת עיריית עכו להשתחרר מהסכם הפשרה הייתה כאמור במסגרת מתחם הסבירות. בפרט כאשר לא הוצג טעם משכנע לעריכת הסכם פשרה לפרק זמן בלתי מוגבל ולנוכח העובדה, כי בעקבות חתימת ההסכם ושינוי זהות המחזיקים בשטחים המשותפים בספרי העירייה נתגלעו מחלוקות רבות בין העירייה והמחזיקים אשר נידונו/נדונות בפני וועדת הערר ואשר במסגרתן הועלו בין היתר טענות כנגד גודל השטחים המשותפים שיוחסו לנישומים השונים בהתאם לטבלה שהעבירה העותרת. על כן, ועל מנת לאפשר לעירייה לגבות מס אמת, החלטת העירייה להשתחרר מההסכם נופלת בגדר מתחם הסבירות. אולם אפשרה השתחררות מהסכם זה רק החל מיום 07/07/16, כך שחיובי השומה הרטרואקטיביות שנשלחו על ידי המשיב דינם להתבטל.
  • עם זאת, הגם שמצאה השופטת כי קיים הצדק סביר להשתחררות עיריית עכו מהסכם הפשרה, נסיבות העניין מצדיקות מיתון מסוים של התוצאה לטובת העותרת ויתר המחזיקים, באופן שניתן להתיר את השתחררות העירייה מהסכם הפשרה, אך מהמועד בו השיב המשיב לפניית העותרת, קרי מיום 07/07/16 ולהבא. מקובלת עליה טענת חברת קנית, כי שומות הארנונה, שנשלחו לה וליתר המחזיקים, מהוות שומות רטרואקטיביות אסורות.
  • באשר ליתר הסוגיות, לרבות לעניין הסיווג, גודל השטחים וזהות המחזיקים בשטחים המשותפים בקניון, רשאית חברת קנית לפעול להגשת השגה ו/או לפנות לוועדת ערר, על פי שיקול דעתה.
  • השופטת העירה כי ראוי שהעירייה תפעל לתיקון צו הארנונה באופן שזה יכלול סיווגים ותעריפים המתאימים לשימוש שנעשה בשטחים המשותפים בקניון, באופן שייתר את ההתדיינויות בין הצדדים, בינם לבין עצמם, ו/או בין העירייה למחזיקים השונים בקניון.
  • התנהלות העירייה בעניין זה, יש בה משום הפרה של חובת ההגינות ועולה כדי חוסר תום לב, כלפי העותרת, אשר הסתמכה על כך, כי הסכם הפשרה ימשיך לחייב את הצדדים לתקופת זמן ממושכת, ובמקום זאת, מצאה עצמה מחויבת בתעריף יותר גבוה מהתעריף בו הייתה מחויבת לולא נקשרה בהסכם הפשרה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

תביעה ייצוגית – גביה רטרואקטיבית לפני מועד המדידה והחיוב בארנונה בפועל

Categories: כללי

ת"צ 4112-09-16 אלירן כהן נגד עיריית עכו. בפני כבוד השופט יגאל גריל, שופט בכיר, מתאריך 9.5.17. 

אלירן כהן הגיש תובענה כנגד עיריית עכו וביקש לאשרה כתביעה ייצוגית בטענה שהעירייה מבצעת במהלך שנת המס השוטפת מדידות וביקורת בנכסים המצויים בתחום שיפוטה כדי לבדוק את הצורך בעדכון נתוני חיובן של הנכסים שבתחום שיפוטה. והעירייה משיתה את החיובים המתוקנים, שמתבררים במסגרת הביקורות שנערכות על ידה,  בתחולה רטרואקטיבית הקודמת למועד בו נשלחה הודעת עדכון השומה, דהיינו, מתחילת שנת המס, ללא קשר למועד ביצוע המדידה ו/או מועד משלוח השומה, כל זאת באופן גורף, וללא קיום בדיקה קודמת בשאלה האם התנהלות חסרת תום לב מצד הנישום הביאה לחיובו בחסר בעבר, ומבלי להצביע על טעמים כבדי משקל המצדיקים את החיוב הרטרואקטיבי, ובניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ב- בר"מ 1781/15 עיריית ראש העין נ' סולריס סוככים בע"מ (מיום 21.7.15).

בתגובתה לבקשת האישור, טענה המשיבה (העירייה), בין היתר, כי לתושבים הייתה ידיעה על ביצוע סקר הנכסים ותיקון שומות הארנונה, ולמצער, פעלה המשיבה במיטב המאמצים ליידע את כלל התושבים כי שומת הארנונה עשויה להשתנות, בין היתר, לנוכח ממצאי סקר הנכסים, וכי התושבים עשויים להיות מחויבים בגין הפרשים אלה (או יזוכו במקרה של הפחתה), למן תחילת שנת המס.

עם קבלת תוצאות המדידה, פעלה המשיבה לתיקון שומות הארנונה של מחזיקי הנכסים, לפי הנסיבות הפרטניות של כל מקרה, ולפי מועד קבלת המדידה של אותו נכס. בגין נכסים שנמדדו בשנת 2016, הוציאה המשיבה הודעות תיקון שומת ארנונה (חלקן הגדלת חיוב וחלקן זיכוי), וצירפה מכתב המפרט בפני מחזיק הנכס כי השינוי בחיוב (הגדלה או הקטנה), נבע מסקר נכסים שבוצע וכי הנישום רשאי לפנות לצורך בירור ממצאי הבדיקה עם נציגי המשיבה.

לטענת המשיבה, הודעות תיקון שומה למן תחילת שנת 2016, תאמו כל נכס באופן פרטני, והודעות התיקון נשלחו לנישומים באופן שבחלק מן המקרים המדובר בסוגיה של שטח הנכס, בחלק מן המקרים סיווג הנכס והשימוש שנעשה בו, ובחלק מדובר במחזיקים שונים וכיוצא באלה.

בתאריך 18.1.17, התקיימה בתיק זה ישיבת קדם משפט ובהמשך לכך הוגשה הודעה מוסכמת  של העירייה, בעניין חדילה, לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, כולל בקשה להארכת המועד להגשת הודעת חדילה.  צוין בהודעה, שהחל מיום 27.12.16 אין המשיבה  מטילה עוד ארנונה לנכסים בתחולה למפרע ממועד הגשת הודעת שומה במסגרת סקר הנכסים, אלא בהתאם למבחנים שנקבעו בדין ובפסיקה, כדוגמת הפעלת שיקול דעת, העדר הסתמכות מצד הנישום, וכיוצא באלה (להלן: "המקרים המותרים").

החל מן המועד הקובע לא תגבה המשיבה תוספות ארנונה לתקופה שקדמה למועד הוצאת השומה שהושתה על נישומים בגין הנכסים ב – 24 החודשים שקדמו למועד הגשת התובענה, אלא אם תוספות הארנונה לתקופה שקדמה למועד הוצאת השומה, הן במסגרת המקרים המותרים. 

פסק הדין  

  • בית המשפט אישר את הודעת החדילה על כל חלקיה ונתן לה תוקף של החלטה.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.   

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים